בכתבה מבולבלת בדה-מרקר, יוצאת מירב ארלוזורוב נגד "הפינוק התל אביבי" של העסקת עובדים זרים. למרות אדישותה שגובלת ברשעות לגבי רווחתם של העובדים האלו, ארלוזורוב מביאה נתונים מרגשים. מסתבר שמדינת ישראל היא אחת המדינות הנאורות בעולם, כאשר היא אחת המובילות בהעסקת עובדים ממדינות עולם שלישי.

קשה לי לחשוב על ביטוי עוצמתי יותר לנאורות ולליברליות מאשר המדיניות הזאת שמשנה את חיי מאות אלפי המהגרים, ומאפשר להם להוציא את עצמם, את משפחותיהם, ולפעמים את קהילתם, ממעגל העוני המחפיר בו הם חיו. לא סיוע כספי מהבנק העולמי, לא מענקים ממדינות עשירות, ולא תרומות של אנשים פרטיים מגרדים את התועלת שהם מפיקים מהאפשרות לעבוד בכלכלה מפותחת כמו בישראל. על זה אין ויכוח. לישראל מגיעה על זה פרגון, אז הנה אני מפרגן.

אם כן, למה להרוס אחד ההישגים ההומנטריים המרשימים ביותר של מדינת ישראל? ארלוזורוב ורבים אחרים חוששים מפגיעה בשכר המקומיים. (היא גם טוענת שהעסקת העובדים פוגעת בטכנולוגיה, טענה מוזרה מאד שאינה ראויה אף להפרכה.) אך המחקרים מעידים שהעסקת עובדים זרים אינה פוגעת בשכר הממוצע של המקומיים. יש מחקרים פסימיים שמוצאים פגיעה מסויימת (וקצרת טווח) בשכר של עובדים שלא סיימו תיכון, אך גם כאן הפגיעה קטנה. ומחקרים אחרים אינם מוצאים פגיעה כזו.

אבל גם בהנחה שקיימת פגיעה קטנה בשכר עובדים מקומיים, זו אינה סיבה לוותר על הפתיחות שלנו. כפי שהציע הכלכלן בראיין קפלן, עדיף להטיל מס על משכורת העובדים הזרים, ולהשתמש בכסף לפצות את העובדים המקומיים. אם הפתרון הזה נשמע לך גזעני או מעוות, הרי גירוש העובדים הוא אכזרי לאין שיעור.

הפוסט הזה הוא השני בסידרה, בנושא: ליברטניות לאנשים נורמליים. הרעיון הוא להציג את ההשקפה הזאת במושגים שיעניינו גם אלו שאינם גיקים כלכליים.

איזו עדיפה, מדינה סגורה ובלתי תלויה, עם כלכלה ריכוזית ופיקוח הדוק, או מדינה פתוחה שסוחרת עם העולם, עם כלכלה מבוזרת ופיקוח מועט? הניסוי הזה התרחש פעמים רבות במאה השנים האחרונות. יש לנו את צפון קוריאה ודרום קוריאה, את מזרח גרמניה ומערב גרמניה, את הונג קונג (בתמונה) ואת סין, את סין הסוציאליסטית ואת סין הקפיטליסטית, את אסטוניה תחת הסובייטים ואת פינלנד. יש לנו דמוקרטיות ולא דמוקרטיות (סינגפור, והונג קונג ודרום קוריאה עד 1987). תמיד התוצאה דומה: מדיניות של שווקים חופשים ומסחר פתוח עם העולם, תוך התמחות בתחומים בה למדינה יש יתרון יחסי, מובילה לעושר, כאשר כלכלה סגורה וריכוזית מדשדשת בעוני מחפיר.

אז נכון, מעטים יטענו היום שהשיטה הסובייטית עדיפה על האמריקאית. הבחירה היום היא בין מדיניות סוציאל דמוקרטיות ומדיניות לסה פר. אבל מה שמפריד בין מדיניות סוציאל דמוקרטית לבין כלכלה חופשית היא דווקא הסוציאליסטיות, הנטיה לריכוזיות ולפיקוח. ומה שמאפשרת למדינות האלה להצליח היא הדביקות בשוק החופשי. מדינות כמו דנמרק וגרמניה מתעשרות לא בגלל שהן המדינות הסוציאליסטיות ביותר (הן לא), אלא בגלל שהן בין המדינות הפתוחות ביותר לשווקים. יש להן מסחר ענף וחופשי עם העולם עם מכסים וחסמים נמוכים, יש להם הגנה מצויינת על זכות הקניין, ויחסית קל לפתוח בהן ולסגור עסקים חדשים. העסקים הפרטיים הם אלו שמייצרים את העושר. הביורוקרטים שם אינם אחראים לייצור המרצדס והלגו.

גם ברמה התאורטית השוק החופשי עובד. כפי שהכלכלן היהודי דוד ריקרדו מצא במאה ה-19, גם כאשר מדינה היא פחות יעילה בכל הענפים ממדינה אחרת, שתי המדינות ירוויחו ממסחר הדדי ויהפכו לעשירים יותר. הכלכן פרידריך האייק הסביר שרק שווקים חופשיים ומבוזרים יכולים, בעזרת מחירים, לגלות את המידע השופע שנמצא בפיסות קטנות אצל מליארדי אנשים שונים ברחבי העולם. לקומץ פוליטיקאים במדור תכנון אין גישה למידע הזה ולכן סופם להיכשל. גם אם היתה להם גישה למידע, סביר שהיו טועים במימוש התכניות וכיון שהם מתכננים את הכלכלה כולה, הפגיעה תהיה חמורה. בשוק החופשי קיימת תחרות שומפטריאנית, בה עסקים רבים טועים ונופלים, כאשר העסקים המוצלחים משגשגים ומועתקים.

הצמיחה בעושר שמביא השוק החופשי, ורק השוק החופשי, הוא מעריכי, הוא מוכפל כל כמה שנים ומביא לנסים כלכליים דוגמת המהפכה התעשייתית באנגליה, הנמרים האסייתים, הפריחה של ישראל, והמהירה מכולם, הצמיחה של סין.

העושר הזה אינו רק נחלת העשירים, אלא כח עצום שמוציא מליארדים מרעב ומסבל, מאריך חיים ומעצים חלשים.

הפוסט הזה הוא הראשון בסידרה, בנושא: ליברטניות לאנשים נורמליים. הרעיון הוא להציג את ההשקפה הזאת במושגים שיעניינו גם אלו שאינם גיקים כלכליים.

נניח שעשית משהו שלא פוגע באף אחד אחר. האם זה צריך לעניין משהו חוץ ממך? הפוליטיקאים שלנו חושבים שכן. עישון מריחואנה, רכיבה על אופניים בלי קסדה, הזמנת תוספים תזונתיים מחו"ל, כולם אסורים לפי החוק. חלקם אף עבירות פליליות. מותר לעשן סיגרייה או לשתות בירה אבל רק אחרי תשלום מס קנייה, או במילים אחרות, קנס.

ואם תתקשר עם בן אדם אחר, ותחליטו ביחד, בהסכמה, לעשות משהו שלא יפגע באף אחד אחר, האם זה צריך לעניין את השוטרים ואת בתי המשפט? כאן המדינה חוגגת. אם אני רוצה לקנות סנדוויץ' חזה עוף מהחבר'ה בסוף שד' וושינגטון, והם רוצים למכור לי, הפקחים לא יאפשרו לנו, כי אין להם רשיון. אם אני רוצה למכור מגבר גיטרות מחו"ל והלקוח שלי רוצה לקנות אותו, אסור לי, בלי לשלם עשרות אלפי שקלים למכון התקנים. וכך קמה לה בירוקרטיה מסועפת של פקחים, פקידים ופוליטיקאים שמתמקדים בלעצור אותנו מלעשות דברים שאנחנו רוצים לעשות עם אנשים אחרים שרוצים את אותו הדבר. כל זה במקום לעצור פושעים אמיתיים מלעשות לנו דברים שאנחנו לא רוצים שיעשו לנו.

מדוע חושבים הפוליטיקאים שהם צריכים להגיד לנו מה טוב לנו? כי הם תאווי כוח. יש להם אידיאלוגיה והם חייבים לכפות את השקפתם על כולם כדי להוכיח את עוצמתם. זה לא משנה אם מדובר בפוליטיקאים חרדים שחותרים למדינת הלכה או בקנאי בטיחות שרוצים למגר את הסיכון וכך את הכיף והחדשנות. האנשים האלו מתחשבים רק בהשקפתם ומסתכלים על האזרח הבודד כאילו היה ילד קטן שאינו יודע לאזן בין רצונות וסיכונים. ועל כן הם נוטלים מאיתנו, באל כורחינו, ובאיום קנסות ומאסר, רבבות בחירות ומוצרים שהיו מעשירים את חיינו. לזה אני קורא פשע!

זהו מכתב ששלחתי בפקס לחברי ועדת המדע והטכנולוגיה שדנים בחוק הביומטרי:

לכבוד: חבר הכנסת

הנדון: חוק המאגר הביומטרי — עלבון לאזרחי המדינה

שלום רב,

אני פונה אליך כדי להביע תרעומת בנושא "חוק המאגר הביומטרי", המכונה גם "חוק האח הענק". חוק זה מהווה פלישה חסרת תקדים לצניעת הפרט של האזרח הישראלי המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מעבר לכך, המשטר שהחוק מתאר אינו מטפל בבעיה לשמה הוא מוצע. לפי מומחי אבטחת המידע המובילים בעולם, דוגמת ברוס שנייר, הוא דווקא יפגע בבטיחות שלנו.

אני מבקש שתתנגד לחוק ותעשה ככל ביכלותך להכשיל אותו תוך שכנוע חברי כנסת אחרים והצבעה נגדו בכל פורום. אם אתה משוכנע שהחוק ראוי, אני מבקש שתתייחס לנקודות הבאות:

1. לאיזו תכלית מיועד החוק? לפי הבנתי, הוא בא לפתור מצב שבו הונפקו מאות אלפי עותקים של תעודות זהות, כאשר גם התעודות המקוריות וגם התעודות החדשות ניתנות לשימוש.

2. אם כך, יש פתרון פשוט שנמצא מזמן בשימוש במאות מליוני כרטיסי אשראי ברחבי העולם. כשלקוח מאבד כרטיס, מנפיקים לו כרטיס חדש עם מספר חדש, ומבטלים את המספר הישן. המספר הזה יכול לבוא כספרת ביקורת נוספת בתעודה. כל שוטר או פקיד יוכל לבדוק מול מאגר תעודות הזהות האם התעודה הספציפית בוטלה, כך שלא יתכן יותר מעותק רשמי אחד לכל תעודה.

3. אם הפתרון לבעיה העיקרית הוא כל כך פשוט, איזה אדם שוחר חופש יעלה על הדעת לזמן את כל אזרחי המדינה ולקחת מהם מידע פרטי בניגוד לדעתם תוך איום בשנת מאסר? ממתי הפכנו לחברה בה אזרח תמים יופשט מהחרויות הבסיסיות ביותר ויוכנס למאסר לשנה כיון שלא הסכים להירשם בתוך מאגר פולשני? מתי דמו אזרחי ישראלי לעדר בקר שנדרשים להיסרק, להיתייג, להירשם ולהישלט? וכל זה בהעדר כל ניסיון, ולו הבסיסי ביותר, מצד משרד הפנים לפתור כשל אבטחה חמור בדרכים פשוטות ולא פולשניות.

4. האם יעלה על הדעת שאיזשהו מאגר יכול להיות מוגן מפני כל נסיון פריצה? כל מי שקורא חדשות יודע שהמציאות אינה כה פשוטה. מדי יום אנו שומעים על פריצות למאגרים החשובים ביותר במדינות כמו אנגליה וארה"ב. רק השבוע פרצו לביתו של ניצב במשטרה וגנבו את המחשב שלו. האם לניצב יהיה גישה למאגר המוצע ממחשבו? כדי שלמאגר יהיה איזושהיא אפקטיביות באיתור תעודות מבוטלות, כל שוטר ופקיד זוטר יצטרך גישה למאגר, ולכן כל פושע שיצליח להתקשר עם פקיד אחד יזכה לגישה למאגר. אבטחת המאגר היא בעיה טכנולוגית שלא ניתנת לפיתרון של 100%, והיא בעיה מערכתית שגולשת הרבה מעבר לפן הטכנולוגי. יש לקחת בחשבון את כל הכשלים האנושיים הידועים כגון מניפולציות חברתיות, טעויות אנוש, שוחד, טובות עבור מכרים ושימושים למטרות פרטיות.

5. כפי שכל מומחה בטיחות יודע, הבטיחות באה מרמות מרובות ובלתי-תלויות, ולא ממאגר אחד עצום או מכרטיס מתקדם אחד. אסור להישען על טכנלוגיית פלא במקום להתמקד בעירנות השוטרים והפקידים.

6. הפתרון המוצע אינו פתרון סופי, ויש בה חולשות רבות. קל מאד לזייף טביעת אצבע בעזרת סופרגלו, כפי שהוכח פעם אחר פעם במאמרים אקדמים. אם כך, המאגר אף לא פותר את הבעיה המקורית, כאשר ניתן להשתמש עדיין בעותק רשמי של התעודה, תוך זיוף טביעת האצבע! ועוד, ברגע שגנבו לאזרח את טביעת האצבע, לא ניתן לבטל את הטביעה ולהנפיק חדשה, הגנב רכש את הזהות לצמיתות.

המכשירים גם אינם אמינים ב-100%. מה יקרה אם אזרח תמים ישים את אצבעו והמכשיר לא יזהה את הטביעה? לפי הצעת החוק עצמה, שיעור השגיאות של המערכת יגיע עד 6%, כך שבבחירות לכנסת ה-18 200,000 אזרחים תמימים היו חווים אי-התאמה במערכת. מה גורלו של אותו אזרח? האם יעצרו אותו על המקום רק בגלל תקלה במכשיר? האם יאפשרו לו להמשיך? ואז בשביל מה המשטר הזה?

7. לסיכום, לא יתכן הצעה כה פולשנית כאשר הפתרונות הפשוטים והברורים אף לא נוסו. באחריות משרד הפנים לאבטח את תעודות הזהות שלנו, ולשם כך אין צורך בחוקים מרחיקי-לכת, אלא פשוט תכנון טכני סביר ומקצועי. פתרון מעודף מראייה מערכתית, הוא השימוש במספר שיטות בלתי-תלויות לזיהוי האדם, בלי להסתמך על "נקודת כשל בודדת", קרי תעודת זהות לאומית.

את המכתב הזה כתבתי בעצמי, בהשקעה של שעות מזמני, תוך דאגה עמוקה לצביון העתידי של המדינה שלנו. אבקש ממך להתייחס לשאלות שלי ברצינות ואני אשמח לפרסם את תגובתך השקולה ברחבי האינטרנט.

בימים אלו, מתנהלים דיונים על החוק הביומטרי בוועדות הכנסת. החוק הזה צריך לעניין כל אזרח במדינה, לא רק בגלל תוכן החוק אלא בעיקר בגלל החטא שרובץ בפתח. כשהכנסת העבירה את חוק מס ערך המוסף ב-1976, שיעור המע"מ נקבע ב-8% בלבד, לא נורא. אלא שברגע שהמושג התקבע בתודעה הלאומית, המע"מ עלה ל-12% ואז לרמות שאנו מכירים היום.

כך עובדת המדינה. היא אוספת כח ולא מוותרת, מוסיפה ולא גורעת. החוק הביומטרי מציג שני תקדימים מסוכנים, שהממשלה עתידה להרחיבם. הראשון, הוא מוריד את סף הפשיעה כך שכל אזרח מועד להצטרף למועדון העבריינים באפס מעשה. כל אזרח שלא מסכים או לא טורח לגשת למשרד ממשלתי כדי שיטלו ממנו טביעות אצבעיו ותוואי פניו, יהפוך לפושע שמקומו בכלא, לשנה. במדינה מתוקנת הפושע הוא סוטה, אדם שמכוון להרוס, תוך אלימות או הונאה, את סדרי הציבור. אך כאן הפשיעה הופכת לנחלת הכל, מעמד אקראי בהישג יד של כל אזרח תמים. זוהי סכנה מיידית לחופש שלנו כבני אדם.

התקדים השני הוא ברור פחות כאשר הכנסת לוקטת אט אט, תוך איום באלימות המאסר, סריקות תלת מימדיות של תוואי הפנים של כל אדם בארץ. אין ספק שהחוק יורחב בעתיד לשיטות ביומטריות חדשות כגון סריקות קשתית וניתוח קולות דיבור. איש לא יופתע אם, כדי לשמור על הסדר הציבורי ולתפוס עבריינים, יקום מערך מקיף של מצלמות אבטחה ברחובות, כמו שקיים היום באנגליה. בעזרת המאגר העצום, שניתן לבנותו רק באיום אלים ישיר על מליוני אנשים, המדינה תנפץ את מאזן הכוחות בינה לבין האזרח.

הפוליטיקאי, הפקיד, והשוטר יוכלו לבחור אזרח, לאתר אותו בעזרת המצלמות והמאגר, ולעקוב אחריו ממצלמה למצלמה למשך ימים ושבועות. כל פעולה שתדרוש הצגת תעודה, וגם אלו שלא אך מזהות בכל זאת את תוואי הפנים או את הקול בטלפון, תירשם במאגר. במצב כזה, לבעל התפקיד הציבורי, או למי שיש לו גישה לאדם כזה, או למאגר, תהיה האפשרות לדעת הכל על יריבו, בלי מאמץ מיותר ובלי שהנעקב יודע שעוקבים אחריו. אין זה משנה אם הנעקב הוא איש עסקים, יריב פוליטי, או בחורה נאה.

המדינה אינה גוף ערטילאי שרוצה רק בטובתינו, אלא ארגון של אנשים רבים ומגוונים, שכל אחד רוצה משהו אחר. חלק מהם באמת רוצים בטובת הציבור וחרדים לצניעת הפרט של האזרחים. חלק מהם תאווי כוח ותאווי בצע, חלק נמצאים ביחסים כואבים ומבקשים נקמה. חלק מבקשים לעקר הפשיעה בכל מחיר. בסך הכל, מחצית האזרחים בארץ הם עובדי ציבור והם אינם שונים בהרבה מהחצי השני שעובדים בסקטור הפרטי. החוק הזה ישנה את המצב הזה לצמיתות.

נערי האוצר בלחץ, הם יודעים שצפוי להם גירעון אדיר והם חייבים לסחוט את השקל האחרון ממשלם המסים כדי להקטין את הנזק. הם מעלים את המיסוי על סיגריות, על בירה, על דלק, על ירקות, ובעצם על הכל: גם המע"מ עולה. המסים האלו מתווספים לאינספור האגרות, ההיטלים, הקנסות, המכסים, הרשיונות, העמלות, הדו"חות והתשלומים שגובה המדינה.

אז גם למי שאיננו מוטרד ממיסים גבוהים ומאמין במדינת רווחה גדולה ועוצמתית, האם לא נוכל להסכים שהמצב הקיים הוא שערורייה? האם לא מגיע לנו האזרחים הג'סטה של מס אחד ברור ושקוף, כדי שתהיה לנו האפשרות בפוטנציה לתפוס באיזשהו אומדן גס כמה כסף אנחנו משלשלים לפוליטיקאים כל יום? כדי שהאקט של מימון הממשלה ייעשה בבירור על ידי העלאת שיעור המסים ולא בתירוצים שונים ומשונים כגון הצלת כדור הארץ, שיפור בריאות התושבים או תמיכה ביצוא? אך שיעור המס האחיד יהיה כה אימתני עד שלאף פוליטיקאי לא יהיה האומץ להציגו לציבור. הרבה יותר פשוט לאכוף עוד כמה דו"חות חניה.

פטרנאליזם הוא האמונה שהמדינה יודעת יותר טוב מהאזרח מה טוב בשבילו, מה כדאי שיעשה ולא יעשה, ואיך הוא צריך להוציא את כספו. ההתנשאות הזאת לא רק שלא עובדת בפועל, היא גם נוטלת מהאזרח את הזכות הבסיסית ביותר של האדם, את חופש הבחירה. אם נחקור את פעילות המדינה, נמצא שמחציתה מתמקדת במעשים אבהיים.

נניח לשם הדיון שרצוי שהמדינה תעביר תשלומים בין המעמדים, ושזה כבר מתבצע בפועל בצורה המקסימלית שניתן. למשל נטיל מיסוי בשיעור 15% על ההכנסות וכל משפחה תקבל צ'ק חודשי בסכום היסטרי של 3,500 ש"ח. משמעות הדבר שרק מי שמרוויח מעל 25,000 בחודש יהיה חייב במס הזה. כל אזרח עני יקבל את מקסימום הסיוע שהמדינה יכולה לתת. נותרה השאלה האם המדינה צריכה להגיד לאזרח הזה איך להשתמש בכסף שלו וכיצד לנהל את חייו. אני טוען שלא.

ניקח לדוגמה בריאות. כיון שכבר ביצענו את תשלומי ההעברה, כדי שהמדינה תטפל בבריאות האזרח היא תצטרך לדרוש תשלום עבור כל שירות שהיא מספקת. בשוק חופשי, האזרח ישלם לרופאים הפרטיים שלו, וישלם עבור הטיפולים והתרופות שהוא רואה לנכון בהתחשב בהמלצות הרופאים. תחת מדיניות פטרנאליסטית, המדינה תגבה מהאזרח סכום דומה ויחליט עבור האזרח אילו רופאים מותר לו לראות, ולאילו טיפולים ותרופות תהיה לו גישה.

אם נחליט לא להאציל את ההחלטות האישיות ביותר שלנו לפוליטיקאים, המדינה תצטרך לבטל את משרד החינוך, משרד הבריאות, רשויות המכס, הביטוח הלאומי, משרד התמ"ת, משרד הרווחה, משרד המדע, התרבות, והספורט, מערכת ההשכלה הגבוהה, משרד הבינוי והשיכון, משרד החקלאות, ומשרד התיירות ורוב החברות הממשלתיות כמו דואר ישראל ומכון התקנים. לפי חישובים גסים שעשיתי חסכנו כחצי מתקציב המדינה, וחשוב מזה, חתכנו את גודל הממשלה. אני לא רואה טיעון נגד התוכנית הזאת שלא קובעת שהמדינה יודעת יותר טוב ממך איך להוציא את הכסף שלך.

הסוציאליסט-אנארכיסט-אנטישמי פייר-ז'וזף פרודון על המדינה:

To be GOVERNED is to be watched, inspected, spied upon, directed, law-driven, numbered, regulated, enrolled, indoctrinated, preached at, controlled, checked, estimated, valued, censured, commanded, by creatures who have neither the right nor the wisdom nor the virtue to do so.

To be GOVERNED is to be at every operation, at every transaction noted, registered, counted, taxed, stamped, measured, numbered, assessed, licensed, authorized, admonished, prevented, forbidden, reformed, corrected, punished. It is, under pretext of public utility, and in the name of the general interest, to be place[d] under contribution, drilled, fleeced, exploited, monopolized, extorted from, squeezed, hoaxed, robbed; then, at the slightest resistance, the first word of complaint, to be repressed, fined, vilified, harassed, hunted down, abused, clubbed, disarmed, bound, choked, imprisoned, judged, condemned, shot, deported, sacrificed, sold, betrayed; and to crown all, mocked, ridiculed, derided, outraged, dishonored.

That is government; that is its justice; that is its morality.

Pierre-Joseph Proudhon, General Idea of the Revolution in the Nineteenth Century

ולחשוב שמדינת ישראל עדיין לא הומצאה!

האוצר בדרך להסכם ראשון לביטוח יצואנים:

ההסכם יעניק ערבות לאשראי שתיתן החברה לביטוח סיכוני חוץ מקבוצת הראל. הוא יבטח את היצואנים מפני לקוחות בחו"ל שלא יפרעו חובות ומסיכונים פוליטיים כמו הלאמה והפיכות.

או במילים אחרות (מפי הטוקבקיסט "האזרח היהודי"):

אין כמו סוצליזם לטיקונים.

בגלל שני יצרני ברזל לא יעילים שרוצים להמשיך לגבות מחירים לא הגיוניים, כל אזרחי המדינה יצטרכו להוציא הרבה יותר כסף על דיור. המדינה משתמשת במונופול בכח אלים כדי לקחת מצרכני הברזל ולתת לשני אוליגרכים. מישהו רוצה להסביר לי איך זה שונה ממאפיה סיציליאנית?

הממונה על היטלי הסחר במשרד התמ"ת, ראובן פסח, החליט להגן על יצרני הברזל בישראל מפני יבוא הברזל המתרחב ולהטיל ערובה זמנית בגובה 133 דולר (כ-530 שקל) על כל טונה של ברזל מיובא…

הערובה הזמנית הוטלה בעקבות פנייתן לממונה של שתי יצרניות ישראליות של ברזל מצולע, חוד אסף ויהודה פלדות, לפני שלושה חודשים. החברות טענו, באמצעות עורך הדין גיל נדל והכלכלן ערן הורוביץ, שגידול ביבוא הברזל עלול לגרום נזק חמור לתעשייה המקומית, וכי התערבות הממונה נדרשת כדי להגן על התעשייה המקומית מסכנה קיומית.

התמ"ת מייקר המס על ברזל

עדכון: הסקנדל הגיע לאוזני מערכת הארץ: מאמר המערכת | הולכים אחורה.

כל זאת לא מנע משני מפעלי ברזל ללחוץ על משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שיחזיר ויטיל היטלי יבוא על ברזל. המשרד נענה, והטיל לאחרונה ערובה זמנית בשיעור של 133 דולר על כל טונה ברזל מיובא, במטרה הישנה נושנה: "הגנה על התוצרת המקומית"…

אך יש קבוצה גדולה שקולה לא נשמע: הזוגות הצעירים, שדירתם תתייקר באלפי שקלים בשל עליית מחיר הברזל. גם ענף התשתיות יסבול בשל התייקרות בנייתם של מסילות ברזל, גשרים ומבנים, פגיעה בצמיחה במובן הרחב.