בישראל מתנהל, לכאורה, מאבק בין תפיסת עולם סוציאליסטית לקפיטליסטית. ויכוח בין צורך בממשלה גדולה ומדינת רווחה לבין ממשלה קטנה וסקטור פרטי גדול. האמנם זה הויכוח שצריך להתנהל? סוציאליזם או קפיטליזם הן שאלות לא רלונטיות בהקשר הישראלי הייחודי. והסיבה? שבישראל "המקרובים" השתלטו על כל חלקה טובה.
ישראל היא דמוקרטיה שיבטית שדאגה למספר סקטורים מצומצם על חשבון כלל האזרחים. ראשית יש את 800,000 עובדי השירות הציבורי עם עלות תקציבית של כ-90 מיליארד בשנה ועם פנסיה תקציבית גרעונית של כ-400 מיליארד. שנית, יש את עובדי המונופולים ושאר התעשיות שעושקות את הציבור כל יום במקורות, בחשמל, בנמלים, ברשות השידור, בשדות התעופה, במלט, בבנקים בתקשורת, ביבוא רכב ובמה לא?
ושלא נדבר על כך שהמדינה שמרה על 93% מהאדמות בבעלותה על מנת להטיב עם מקורבים שהפכו ברבות הימים לאוליגרכיה המקומית. כך שהדיון בישראל על "מדינת רווחה" הוא עקר עד שלא יופנם מי באמת נהנה מהחגיגה ומי משלם עליה.
הטוקבקיסט הורודטוס בתגובה לכתבה של גיא רולניק
מדוע ירדו מכאן 25 אלף מהנדסים
המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית-דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר ששה חדשים.
חוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 144/א
מישהו מוכן להסביר לי באיזו מין מדינה אנחנו נמצאים? אולי אני מפספס פה משהו, אבל מה שאני הבנתי מהחוק הזה הוא שאם אני כותב פה משהו שמעליב את אולמרט, או את אשכנזי או את פקח החנייה השכונתי, אני צפוי לחופשה של חצי שנה בכלא.
אני בטוח שכתבתי פה כמה דברים מעליבים על החבר'ה האלו ועל עובדי ציבור אחרים, אז כנראה שפשוט שכחו לאכוף את החוק. אבל זה לא אומר שהחוק לא קיים. האם זה אומר שאסור לפרסם קריקטורות בעתונים? הציורים האלו מאד מעליבים לדעתי. בכלל, קראתי הרבה דברים בעיתונים ובבלוגים על כל מיני חברי כנסת ושרים שהיו מאד מעליבים אותי, אם הייתי במקומם, אפילו אם היו נכונים.
אז כמה שאלות:
- מי צריך חוק כזה? גם אני לא אוהב שמעליבים אותי, זה לא אומר שאני צריך לשלוח את השכן שלי לחצי שנה בכלא.
- מי קובע מה נחשב לעלבון? החוק הזה בטוח לא קובע.
- יש בכלל חוק שמבטיח לנו את חופש הביטוי?
- איך זה שבפועל יש לנו חופש ביטוי במדינה? זה רק בגלל שלא אוכפים את החוק?
- באיזו מין מדינה אנחנו נמצאים?
"עובד הציבור" -
(1) עובד המדינה לרבות חייל כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955;
(2) עובד רשות מקומית או רשות חינוך מקומית;
(3) עובד מועצה דתית;
(4) עובד המוסד לביטוח לאומי;
(5) עובד בנק ישראל;
(6) עובד ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל, לרבות חבר מועצה או הנהלה במוסדות אלה;
(7) עובד לשכת שירות התעסוקה;
(8) עובד מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר שהממשלה משתתפת בהנהלתם, לרבות חבר מועצה או הנהלה בגופים אלה;
(9) בורר;
(10) נושא משרה או תפקיד על פי חיקוק, בין במינוי, בין בבחירה ובין בהסכם, אף אם איננו אחד מעובדי הציבור המנויים בפיסקאות (1) עד (9);
כמה פוסטים בנושא הצבא המקצועי (את האחרון אני כתבתי):
עדכון: ועוד בנושא המשתמטים, תום עסוק במספרים.
עוד פוסט זועם וקולע מהג'וקים על חברת החשמל :
לכבוד חברת החשמל שלום, אתם חושבים שאנחנו באמת טיפשים? לא נמאס לכם שכל המדינה שונאת אתכם על ההטבות של הוועד עד שאפילו גדולי הסוציאליסטים בארץ מטיפים להפרטה כי להתייעלות אתם כנראה מתנגדים באופן נחרץ.
מקס זועם, ואנחנו זועמים איתו. כולנו יודעים שהממשלה לא מתפקדת, אבל חשוב עדיין להגיד את זה בקול רם, ומקס יודע לעשות את העבודה:
הגיע הזמן להחזיר את הבושה לחיי המושחתים, ואת הגאווה ללחיי מי שעושים את עבודתם כהלכה.
למרות שהפונקציונרים של חוות הגמלים המזרח תיכונית המכונה "ישראל" אף פעם לא הצטיינו ביושר ונקיון כפיים ששווה להרחיב עליהם את הדיבור, מקס הזועם, ואתו כנראה כל השאר, מתגעגע לימים הטובים ההם.
אם מנחם בגין היה רץ בבחירות היום, למשל, מקס הזועם היה מצביע בשבילו, ולוא רק משום שהיתה לו היושרה להסתגר בביתו ולשקוע בדיכאון בעקבות פשלות לבנון הראשונה ומותם המיותר של חיילים רבים.
איפה הוא ואיפה אולמרט, שהקריב ביודעין עשרות חיילים בשביל לצאת יפה בעיתונות מהכישלון הקולוסאלי שאותו יזם תוך שעה וחצי.
בתגובות לזעם, הציעו להקים דמוקרטיה ישירה — אולי התנועה הזאת תצבור תנופה. מה שברור, שהממשלה הצליח סוף סוף להרגיז את הבלוגרים. לא שהיו חסרים פוסטים בגנות הממשלה עד עכשיו, אבל מה שקורה פה זה שונה.
עכשיו אנחנו מתמקדים בנושא אחד, באמירה מטופשת אחת, ב-"החזרת הבושה ללחיי המשתמטים", ואנחנו מגיבים. ואנחנו בועטים. ואנחנו לא מרפים. וזאת אולי ההתחלה של כח חדש בנוף הפוליטי בישראל.
נראה שהמדינה המושלמת עבור הסוציאל דמוקרט היא ארגון צדקה עם צבא. הרי חשוב לו מאוד שהמדינה, ולא כל גוף אחר, תרכז את פעילות ההתרמה. ומדוע חשוב לסוציאל דמוקרט שהאחריות לצדקה תיפול על הממשלה? כי רק למדינה מותר להחזיק צבא, והשימוש בכח אלים הוא הכרחי לשיטה שלו. מי שלא רוצה לתת צדקה ליעדים הנקבעים, יילקח בכח מביתו וייזרק לכלא. אילולי הצורך בצבא, היה אפשר להניח את עשיית הצדקה למגזר הפרטי, שלו אין אפשרות לכפות את רצונו על האזרח.
כשאנחנו חושבים על ארגוני צדקה עם צבא צמוד, תמונות של החמאס והחיזבאללה ישר קופצות לנו לראש. מה שחסר לארגונים אלו היא המחויבות לחרויות, והאכיפה השוויונית והיעילה של החוק. אני מציע שנתרחק מהכפייה מלמעלה ונתרכז באכיפה יעילה של חוקים בסיסיים שבאמת נחוצים לחברה מתפקדת – חוקים שאוסרים על הפגיעה האלימה באדם אחר.
