בישראל מתנהל, לכאורה, מאבק בין תפיסת עולם סוציאליסטית לקפיטליסטית. ויכוח בין צורך בממשלה גדולה ומדינת רווחה לבין ממשלה קטנה וסקטור פרטי גדול. האמנם זה הויכוח שצריך להתנהל? סוציאליזם או קפיטליזם הן שאלות לא רלונטיות בהקשר הישראלי הייחודי. והסיבה? שבישראל "המקרובים" השתלטו על כל חלקה טובה.

ישראל היא דמוקרטיה שיבטית שדאגה למספר סקטורים מצומצם על חשבון כלל האזרחים. ראשית יש את 800,000 עובדי השירות הציבורי עם עלות תקציבית של כ-90 מיליארד בשנה ועם פנסיה תקציבית גרעונית של כ-400 מיליארד. שנית, יש את עובדי המונופולים ושאר התעשיות שעושקות את הציבור כל יום במקורות, בחשמל, בנמלים, ברשות השידור, בשדות התעופה, במלט, בבנקים בתקשורת, ביבוא רכב ובמה לא?

ושלא נדבר על כך שהמדינה שמרה על 93% מהאדמות בבעלותה על מנת להטיב עם מקורבים שהפכו ברבות הימים לאוליגרכיה המקומית. כך שהדיון בישראל על "מדינת רווחה" הוא עקר עד שלא יופנם מי באמת נהנה מהחגיגה ומי משלם עליה.

הטוקבקיסט הורודטוס בתגובה לכתבה של גיא רולניק
מדוע ירדו מכאן 25 אלף מהנדסים