אני לא אומרת שמוסלמים או מדינות בעלות אופי מוסלמי לא יכולות להתקדם, אני רק חוששת שהרשות הפלסטינים היא לא אחת מהן. איסלם בצורתו המקורית מנוגד לשוק חופשי, או אפילו לרצון חופשי (בנגוד גמור ליהדות, שלמשל, בה "הכל צפוי, והרשות נתונה"). אני לא יודעת מה המצב הספציפי במדינות שהזכרת (חוץ מדיווחיו מאירי העיניים של צבי יחזקאלי, וידיעות שונות ומשונות בתקשורת אחרת), אבל יתכן שבמדינות אלו יש נסיגה מן הפרשנות המילולית של איסלם לאיזשהו סוג של רפורמה. מה שאני אומרת כאן הוא מאד אופטימי ביחס לרושם שיש לי ממה שאני קוראת ושומעת. לא שמעתי שום דיווחים על שיפור משמעותי בכלכלתה של מצרים, ומצד שני מצרים היא לא דוגמה למדינה מוסלמית קיצונית. מצד שני, סעודיה היא כן דוגמה של מדינה כזו, ולפי מה שאני מבינה, מצב כלכלתה התדרדר מאד ביחס לימי הזהר של המחצית השניה של המאה ה-20. קטר היא מקרה מעניין ומעודד מאד מבחינה כלכלית – אין לי מושג מה המצב הדתי שם, אבל אני מנחשת שהוא לא דומה לזה של סעודיה. בכל אופן, מה שברור הוא, שהרשות הפלסטינית צועדת לכיוון הקצנה מבחינה דתית (חמס בשלטון), וזה לא גורע מהפסימיות שלי, שמקורה בשתי האינטיפדות, כמו שציינתי, שבתקופתן ההנהגה הפלסטינית היתה חילונית במהותה.

אבל תסתכלי מה קורה במדינות איסלמיות שכן מתפתחות כלכלית, במצרים, בקטאר, אפילו בסעודיה. יש מחקרים רבים שמראים שהמפתח למדינה מוצלחת היא הגנה טובה על זכויות קניין ושכל השאר לא כל כך משפיע. מבחינתי, הציטוט השני של ברוס למעלה הרבה יותר חשוב מהראשון.

טוב, אתה הרבה יותר מדי אפטימי בשבילי:-| לא שיש לי משהו נגד אופטימיות באופן כללי – נהפך הוא, ולא שיש לי פתרונות יותר טובים, חוץ מכמה DAISY CUTTERS או משהו בסגנון. אני פשוט לא חושבת שהכלכלה היא המפתח, אם בכלל יש כזה (כבר אמרתי שאני לא אופטימית?) הפלסטינאים, ואיסלם בכלל, הם דוגמה מעניינת שמאירה את הצד האפל (וככזה הנסתר יותר) של האמרה "לא על הלחם לבדו". הלוואי ואתבדה.

טוב אליסה, אם את מתעקשת לחשוף אותי, אז ג'וש עדיף

אני מסכים שהפלסטינאים הסבו לעצמם נזקים כלכליים אדירים, אבל לדעתי ככל שהקשר בין הפעולות שלהם לאיכות החיים שלהם יתחזק ויתבהר, המצב ישתפר. הפיתרון היחיד, לדעתי, הוא להכניס את הפלסטינאים איכשהו לכלכלה חופשית. אולי במקום התכנית הזאת עדיף לפתוח ללא מכסים, הטלות או עיכובים את הסחר עם הפלסטינאים ולעודד את ההגנה על זכויות הרכוש בשטחים. אסור לתת להם חשמל חינם, ואסור למנוע יבוא מהשטחים כדי שיוכלו לשלם על החשמל.

ג'וש\יהושוע\שוקי (? סליחה, קשה לי לפנות אליך בשם בן-אבויה, משום מה:-)), לגבי (ב): אין לי בעיה לקבל את זה כסיבה נוספת לחוסר התוחלת שבהצעה. לגבי השאר: לא התייחסת לטענה שלי לגבי ההפסדים הכלכליים העצומים שהפלסטינאים גרמו לעצמם ע"י האינטיפדות. כשאמרתי שמניעיהם הם לא רציונליים, ברור שהכוונה שלי היתה סובייקטיבית. הרי מאחורי כל פעולה של כל אדם יש רציונל כלשהו מבחינתו הוא. פשוט נראה לי שברציונל של הפלסטינים אין חלק משמעותי לתועלת כלכלית.

אליסה, אני חושש ש-(ב) כן מהווה בעיה. החלוקה של ההכנסות לישראל ולפלסטינאים אינה בעיה, אבל איך אפשר להפריד בין הכנסה שהיא עקב "תיירות" לבין הכנסה אחרת? חוקי מס הכנסה ומע"מ הם כבר היום די פולשניים, אז אני יכול לדמיין מצב בו כל אחוזים מסויימים מההכנסה ממע"מ וממס הכנסה מבתי מלון, מטיסות, ומאתרי תיירות ייחשבו כהכנסה מתיירות. אך כל אלו הם כנראה אחוז קטן מההכנסה הכוללת מתיירות. לחלופין, אפשר להעריך את ההכנסה מתיירות, אבל גם זה נראה לי בעייתי. ראס רוברטס גם הבחין בבעיתיות.

מצד שני, אני לא מסכים עם הקביעה המקורית של אליסה. אני חושב שהפליסטינאים מונעים, כמו כולם, מסיבות רציונליות. צעד זה, בעיקרון, קושר באופן הרבה יותר ישיר בין טרור להפסדים כלכליים. אם הוא לא ישכנע את המחבלים עצמם יש לפחות סיכוי שישכנע את המנהיגים שמקבלים את הכסף (ויקבלו פחות בעקבות טרור). בפועל אני לא משוכנע שהוא מעשי או מוסרי, או שאפילו יוכל לעבוד. אבל אני חושב שיש טעם לדון על כוון המחשבה הזה.
 

דר' אמיתי: תודה. אבל, לגבי (ב), דווקא לא זו הבעיה. אין צורך לעקב אחרי כל תייר ותייר. החלוקה מבוססת על גודל אוכלוסיות של שתי המדינות (ר"פ היא מדינה לצורך הדיון). דווקא אני רואה כאן בעיה אחרת, והיא חוסר הוגנות פוטנציאלית בחלוקה כזו. נניח שאין יותר אלימות, אבל הפלסטינים יודעים לארח את התיירים הרבה יותר טוב מהישראלים (שירות יותר טוב במחירים יותר נמוכים), וכך רוב התיירים נוהרים לשם במקום הנה. עדיין ישראל תקבל את חלק הארי של העוגה (60% לפי נתוני המאמר). אני כבר לא מדברת על הבעיתיות שבהבטחת דיווח אמיתי של רווחים מתיירות, כמו גם על הבעיתיות של מציאת גוף בלתי מזדהה לצורך הפקוח (האו"ם? הצחקתם אותי).

(א) אליסה מעלי צודקת לגמרי.

(ב) תייר צרפתי נוחת בתל-אביב, ואוכל פלאפל. אח"כ תופס אוטובוס לבית-לחם, ואוכל חומוס. איך בדיוק תפריד את הרווחים שהוא יצר משאר הכסף הזורם אנה ואנה במשק? האם בעלי החומוסיה/פלאפליה ידרשו מכל לקוח לחתום על טופס מיוחד במידה ואינו תושב האיזור? הפתרון הזה נשמע בדיוק כמו כל דבר אחר ב"מדע" הכלכלה: עובד נפלא… עד שמגיע למבחן המציאות.

Wishful thinking. The Palestinian economy flourished before Intifada I has ruined it, and Intifada II has destroyed the fruits of whatever recovery there was during the Oslo years. This suggestion is based on a rational approach to a problem with largely irrational roots, and so is bound to fail, like all those other "rational" solutions.