בקפיטליסט היומי, המגיב ספרטקוס העלה ניסוי מחשבתי מעניין. הוא שואל את תמרה:

מה כמות הכסף שאת מעבירה למדינה בשנה, ומה היית יכולה לעשות איתה במידה והייתה בידך, בלי אפשרות לשימוש בשירותים הציבוריים?

ספרטקוס הטיב לענות על שאלתו והודיע:

אני מרויח מינימום כעובד קבלן. בין 3200 ל-4000 (אם אני עובד הרבה שבתות). משלם בערך מסים של 250 ש“ח בחודש, מס הכנסה ובריאות, וביטוח לאומי. 3000 בשנה מס ישיר, ויש עוד מיליון כמוני בישראל. מוציא את רב המשכורת, ומשלם מע“מ עקיף כמעט 20%- עוד 720 ש“ח. עוד 8600 בשנה. 11 וחצי אלף בשנה. איזה שירותים אוכל לקנות בסכום כסף כזה? לבד ולא בקבוצה עם יתרון לגודל? אני מקווה שאתה מבין למה אנשים כמוני תלויים במדינה, ומהווים חלק גדול מאוד מהעובדים, בשירותים הציבוריים והפרטיים.

אבל ספרטקוס משלם הרבה יותר ממה שמנה פה. הוא משלם ארנונה, אגרות (למשל אגרת הטלוויזיה), אגרות רישוי רכב וטסטים (אם יש לו רכב), מכס, מס קנייה. מעבר לכך, עבור כל שרות ומוצר שהוא צורך, הוא משלם את כל ההיטלים האלו כשהם בנויים לתוך המחיר.

כל פעם שהוא קונה פלאפל, הוא משלם את הביטוח הלאומי של העובדים במקום, ואת מס ההכנסה שלהם ואת הארנונה של המסעדה, ושאר ההיטלים ועלויות הרגולציה שיש על כל עסק בארץ. הוא גם משלם את כל הדברים האלו עבור אלו שהובילו את גרגירי החומוס למסעדה ועבור אלו שגידלו את גרגירי החומוס, ועבור אלו שבנו את ציוד ההשקייה שהשקה את השדות. בהיעדר ההיטלים האלו מנת הפלאלפל היתה עולה הרבה פחות. הוא גם לא לקח בחשבון שחלק גדול ממימון המדינה מגיע מהלוואות ולא מהמסים שהוא משלם. יום אחד אנחנו או הילדים שלנו נצטרך לשלם על זה.

עכשיו נסתכל על הצד השני. מה מקבל ספרטקוס מהמדינה? הוא עדיין לא התייחס לזה. אולי נמשיך את הדיון פה בתגובות.

ואולי יש פה בעייתיות מלכתחילה. אנחנו שואלים את השאלה, האם המחיר שאנחנו משלמים עבור שירותי המדינה הוא מחיר טוב. אבל, איננו יכולים להעריך בצורה מספקת איזה סכום אנחנו משלמים, וגם לא אילו שירותים אנחנו מקבלים תמורת הכסף. יותר מזה, בהיעדר שוק חופשי, אי אפשר לדעת אפילו כמה כל שירות אמור לעלות. גם איננו יכולים לבחור האם לרכוש את השרותים או לא. אם לא נשלם, נלך לכלא.