האם המדינה יודעת מה להחליט עבורך?
פטרנאליזם הוא האמונה שהמדינה יודעת יותר טוב מהאזרח מה טוב בשבילו, מה כדאי שיעשה ולא יעשה, ואיך הוא צריך להוציא את כספו. ההתנשאות הזאת לא רק שלא עובדת בפועל, היא גם נוטלת מהאזרח את הזכות הבסיסית ביותר של האדם, את חופש הבחירה. אם נחקור את פעילות המדינה, נמצא שמחציתה מתמקדת במעשים אבהיים.
נניח לשם הדיון שרצוי שהמדינה תעביר תשלומים בין המעמדים, ושזה כבר מתבצע בפועל בצורה המקסימלית שניתן. למשל נטיל מיסוי בשיעור 15% על ההכנסות וכל משפחה תקבל צ'ק חודשי בסכום היסטרי של 3,500 ש"ח. משמעות הדבר שרק מי שמרוויח מעל 25,000 בחודש יהיה חייב במס הזה. כל אזרח עני יקבל את מקסימום הסיוע שהמדינה יכולה לתת. נותרה השאלה האם המדינה צריכה להגיד לאזרח הזה איך להשתמש בכסף שלו וכיצד לנהל את חייו. אני טוען שלא.
ניקח לדוגמה בריאות. כיון שכבר ביצענו את תשלומי ההעברה, כדי שהמדינה תטפל בבריאות האזרח היא תצטרך לדרוש תשלום עבור כל שירות שהיא מספקת. בשוק חופשי, האזרח ישלם לרופאים הפרטיים שלו, וישלם עבור הטיפולים והתרופות שהוא רואה לנכון בהתחשב בהמלצות הרופאים. תחת מדיניות פטרנאליסטית, המדינה תגבה מהאזרח סכום דומה ויחליט עבור האזרח אילו רופאים מותר לו לראות, ולאילו טיפולים ותרופות תהיה לו גישה.
אם נחליט לא להאציל את ההחלטות האישיות ביותר שלנו לפוליטיקאים, המדינה תצטרך לבטל את משרד החינוך, משרד הבריאות, רשויות המכס, הביטוח הלאומי, משרד התמ"ת, משרד הרווחה, משרד המדע, התרבות, והספורט, מערכת ההשכלה הגבוהה, משרד הבינוי והשיכון, משרד החקלאות, ומשרד התיירות ורוב החברות הממשלתיות כמו דואר ישראל ומכון התקנים. לפי חישובים גסים שעשיתי חסכנו כחצי מתקציב המדינה, וחשוב מזה, חתכנו את גודל הממשלה. אני לא רואה טיעון נגד התוכנית הזאת שלא קובעת שהמדינה יודעת יותר טוב ממך איך להוציא את הכסף שלך.
21 תגובות [לכתוב תגובה »]
רסס התגובות של הכתבה הזאת | קישור לטראקבאק
טיעון מצוין.
הייתי מוסיף שהאמונה שהעשירים צריכים לעזור לעניים היא בעצמה פטרנליזם.
במובן מסויים כן, אבל זה מסבך קצת את הטיעון. בהגדרה הצרה שהמדינה יודעת יותר טוב ממך מה לעשות עם הכסף שלך, הבעיתיות ברורה יותר. כשמרחיבים את זה לכסף של אנשים אחרים, אז מבחינת העני למדינה יש יתרון. היא יכולה להשתמש לא רק בכסף של העני אלא גם בכסף של אחרים, ועל כן סביר לחשוב שהיא תתן לעני פתרון יותר ממה שהעני היה מצליח רק עם הכסף שלו. זה דורש טיעונים נוספים.
אני התכוונתי למשהו פשוט הרבה יותר: מי מחליט עבורי שמגיע לי כסף מהמדינה?
למה, למשל, אני מקבל קצבת ילדים?
מה המשמעות שלה, שאני צריך את עזרת המדינה כדי לפרנס את הילד שלי?
אני לא רואה פסול בהענקת כסף בחינם. כשאזרח פרטי נותן מתנה או צדקה הוא לא פוגע בזכויות המקבל. הבעיה היא בגביית הכסף בניגוד לדעתו של המשלם.
בנאדם מבוגר ניחן ביכולת לכלכל את עצמו. כשאתה נותן לו מתנה חינם (לא ספר ליום הולדת, כן?) אתה פועל בניגוד לטבע הזה ומרע לו.
הטענה כאילו ה"אזרח" יודע להשתמש בכספו יותר טוב מ"המדינה" מופרכת על ידי שלל דוגמאות נגדיות. למשל נרקומנים. אדם המכור לסם יעדיף להשקיע את כספו בהרואין מאשר לספק חינוך, בריאות ומזון לילדיו. אך לא צריך להרחיק לכת. לא חסרים אנשים שיכלו את הכסף על פלזמות, ג'יפים, שימוש מופרז בטלפון ושאר מותרות. אין לי בעיה שיעשו זאת עם כספם שלהם. אך אם מפקיעים כספים מהציבור בצורת מסים, הרי שראוי כי כסף זה ישרת מטרות המועילות לציבור למשל חינוך, בריאות וכו'.
אפשר לקרוא לזה פטרנליזם אם המשטר הוא אוליגרכיה או דיקטטורה, אך בשעה שהממשלה היא נבחרת הציבור ומייצגת את דעת הרוב, הרי שיש לה מנדט מהעם לעשות שימוש בכסף.
להתייחס לנרקומן כאל מייצג האנושות זה כמו להתייחס להירשזון כאל מייצג הפוליטיקאי.
אולי זה קצת אגוצנטרי מצידי אבל כשאני מדבר על יחסי אדם-מדינה אני מדבר בעיקר עלי ועל שכמותי ועל המדינה שלי.
כל אחד עושה דברים מסוכנים, בין אם זה לעשן סיגרייה, לנסוע במכונית, או לשרת בצבא. בהרבה מקרים אנו בוחרים לעשות דברים מסוכנים או אפילו מזיקים כדי להביא לעצמנו תועלת או בטווך הקצר או בטווך הארוך.
זה שפעולה של מישהוא אחר לא נראית לך חכם, זה לא אומר שזה לא מה שהוא רוצה. אני גם לא רואה פסול מוסרי בקניית טלויזיה. אך פה אין לנו ויכוח כי אמרת שאין לך בעיה שאנשים יעשו מה שירצו עם הכסף שלהם. ראוי שהכסף שמופקע לצורך מסים, ישמש אך ורק לפתרון בעיות ששיתוף פעולה רצוני אינו יכול לפתור. אין שום סיבה שלא נקבל חינוך ורפואה מהשוק החופשי.
מצד שני, אני לא יכול להסכים עם קביעה שאם א' וב' מחליטים משהו לגבי ג' אז יש להם מנדט לכופף אותו בגלל שהם רוב. זה נשמע לי הסדר אומלל. עריצות הרוב היא מצב מדכא וכל עוד ניתן לאפשר לכל פרט חופש בחירה בלי להפריע לאחרים ראוי לעמוד על כך.
או קיי בוא ניקח את הדוגמה של חינוך.
מאחורי 'חינוך' מסתתרת אוכלוסיה שאינה יכולה לפרנס את עצמה ואינה יכולה לקבל החלטות: ילדים.
היחס אליהם יהיה פטרנליסטי בכל מקרה, בין אם זה מהוריהם (ההגדרה המילולית של פטרנליזם) או מהמדינה.
האם ההורים יודעים יותר טוב מהמדינה לספק לילד שלהם חינוך? התשובה היא כן ולא. יש הורים שכן (משכילים או בעלי אמצעים), ויש הורים שלא (בורים או חסרי אמצעים, או נרקומנים או בני-עשרה שנכנסו להריון). כיצד תערוב לכך שכל ילד יזכה לחינוך הולם? האם זה אשמת הילד שהוריו לא מכלכלים צעדיהם בתבונה?
אני מעריך שהתשובה שלך היא שלפי ההיגיון הזה על המדינה לספק לילדים גם אוכל, טלויזיות וכו'. בוא נסכים שהמדינה לא צריכה לספק מותרות. בוא גם נניח שאפילו ההורה המזניח ביותר, יקנה אוכל לפני שהוא יקנה פלזמה, כי הוא חייב לאכול כדי לחיות. אבל האם הוא יקנה חינוך לילדיו לפני פלזמה? חסרים הורים ששולחים את ילדיהם לעבוד ברחוב במקום ללמוד??
דובי,
מי שלא יוכל לחנך את ילדיו, יפקיר אותם לרחוב ולצדקה פרטית. מנקודת המבט שלי, היה עדיף שלא היה עושה ילדים מלכתחילה.
לגבי החופש של בן אדם להזיק לעצמו. כידוע לך אני אוהב את הדוגמה של ג'ון סטיוארט מיל על ההורה שמכלה את כספו על התמכרויות ומזניח את ילדיו. הבעיה לפי מיל היא לא שהוא צורך סמים אלא שהוא מזניח את ילדיו. כלומר לכל בן אדם יש את החופש להזיק לעצמו כל עוד הוא לא מזיק לאחרים. הזכות שלך לשתות אלכוהול בצורה מופרזת נגמרת ברגע שאתה רוצה גם לנהוג. הזכות שלך לקחת סמים נגמרת ברגע שאתה לא מסוגל לבצע את חובותיך כלפי ילדיך. אם אתה לוקח קוקאין ויוצא לרייס על הג'יפ שלך באיילון, מקומך בכלא, והמדינה יודעת יותר טוב ממך.
אבי — היה גם עדיף שלא יהיה רצח, אונס, ותאונות דרכים. הדברים הללו קיימים ולמדינה יש זכות למנוע אותם. גם ילדים קיימים, והמדינה צריכה להבטיח להם מינימום של זכויות.
דובי, רוברט נוזיק מעלה את הבעיה הזאת בספרו "אנרכיה, מדינה ואוטופיה". האם מותר לך לעשות פעולה שעלולה לסכן מישהו אחר? כמובן שזה תלוי במידת הסיכון. אסור לך לשחק רולטה רוסית נגד מישהו, אך מותר לך לשחק כדורגל, למרות שיש סיכוי קטן שהכדור יעוף וינפץ חלון. הוא מציע שמי שמסכן מישהו אחר יהיה חייב לו סכום שיכסה את הביטוח שהשני היה צריך לקנות בשביל להגן על עצמו. זה פחות או יותר ההסדר בביטוח חובה למכוניות. כמובן שביטוח עבור מי שנוהג תחת השפעת אלכוהול יהיה בלתי כלכלי, ולכן בפועל זה ימנע מנהגים הזכות לשתות תחת השפעה.
בפועל אני לא נתקל בהרבה מקרים כאלו, ובעלי כבישים פרטיים יוכלו בקלות לטפל בבעיות כאלו בתנאי החוזה עם הנהגים שנוהגים בכבישים שלהם.
אינני מכיר את המקור אך על פניו נשמע כי הטענה של נוזיק מופרכת. מי שעשיר מותר לו לדרוס.
דובי-
היחס שלך למי שאינו משכיל או משתכר שכר גבוה הוא שיא הפטרנליזם. אבל מילא זה. הטענה שלך פשוט לא עומדת במבחן המציאות; אני עבדתי עם אוכלוסיה של עולים מאתיופיה (ואני מכיר עוד הרבה דוגמאות שהן התופעה שאתאר חוזרת על עצמה) ובעיקר עם ילדי עולים מאתיופיה. יש שם בעיה חמורה של הזנחה מצד מערכת החינוך – נערים בכיתה ז-ט פשוט לא יודעים לקרוא או לעשות חשבון פשוט (חיבור, למשל…). מרכז למידה שעבדתי בו ואף ניהלתי תקופה מסויימת (בהתנדבות) שהתקיים מסכומים זעומים (תרומות) הצלחנו לקדם את הנערים הללו בכמה שנים בחומר הלימודי תוך שנת לימודים אחת. העניין שידהים אותך הוא שההורים הבינו יפה מאוד שאצלנו הילדים לומדים ובבית הספר לא, ואם הכסף היה מגיע ישירות אליהם ולא אל בתי הספר של המדינה הם בוודאי היו בוחרים לתת אותו לנו. אנשים יכולים להיות לא משכילים אבל הם מבינים מצויין מתי לילדיהם טוב ומתי רע ורוב האנשים דווקא חפצים בטובת ילדיהם. אם המצב היה כפי שמציע בן אבויה הרי בהחלט ייתכן שבמקום לעשות דוקטורט הייתי פותח בית ספר (הפעם כמקצוע, עם שכר וכו') כמו הנ"ל ומצבם של נערים כמו אלה שהזכרתי היה משתפר. הוא לא משתפר כי יש רבים שמאמינים, בפטרנליסטיות גמורה ובניתוק מהמציאות, שמי שלא למד בתיכון טוב והלך לאוניברסיטה הוא פשוט מפגר שעדיף שאנשים מהמלייה ש"כן למד" יחשבו עבורו…
ברור שמערכת החינוך בארץ היא דפוקה, לא טענתי אחרת. זה טוב מאד שהתנדבת לחנך, ושכרך בצידך.
אני לא מבין על מה המהומה, האם אינך מסכימ/ה עם הנקודות הבאות:
1) שתהיה אופציה לחינוך גם לילדים שהוריהם דלי אמצעים.
2) הואיל וחינוך עולה כסף, אז צריך לקחת מסים.
3) צריך לדאוג שהכסף שהוקצב לחינוך אכן יילך לחינוך.
4) צריך שהחינוך יהיה ברמה גבוהה.
מסכים? יופי. השאר זה פרטים. אני לא מבין איך אפשר לאכוף את סעיף (3) אם הכסף הולך ישירות להורים. עדיף לחלק להם "תלושי חינוך" או משהו כזה ושאת בית הספר יבחרו הם בעצמם (ואתה עוד חשבת שאני פטרנליסט
). שהרי גם על משלם המסים צריך להגן שכספו ייועד למטרה ציבורית הולמת.
דובי,
אתה פטרנליסט בגלל סעיף (1)…
דובי-
נניח שנסכים על כל הנקודות שהעלית. עדיין כל השאר אינו סתם "פרטים". בתוך "השאר" יש גם את השאלה מה עדיף – מערכת חינוך מרכזית או "מבוזרת". זו שאלה עצומה שאינה בגדר סתם "פרטים". אני טוען שאפילו אם נסכים לנקודות שהעלית אפשר לקבל יותר (חינוך) תמורת פחות (כסף) ע"י מערכת מבוזרת (ולכן אפשר גם לגבות פחות מיסים). השאלה היא האם בהנתן מה שאמרת אתה גם מוכן לכך שכל משפחה תקבל "תקציב חינוך" שאותו תוכל להוציא רק בתשלום לעמותות חינוך שבהן משרד החינוך (שיצטמצם מאוד שכן יהפוך לגורם מבקר ולא יהיה יותר גורם מכווין) מכיר?
נ.ב.-
סלח לי על הסרקזם, אבל הרשימה שלך מזכירה לי את מי שאומרים "אתה לא מסכים שצריך לעשות שלום? אם כן – כל השאר הוא רק פרטים"… הפרטים דובי הם בדר"כ הדבר הקשה ביותר!
זה בסדר גמור, סרקאזם זה אחלה. אבל זה לא טריוויאלי בכלל להסכים על מה שכתבתי. אבי, למשל כבר בסעיף הראשון חלק עליי, ולכן איתו יהיה לי קשה למצוא שיטה ששנינו נסכים שהיא הגונה. איתך יש סיכוי כזה ולכך כוונתי שהשאר זה רק פרטים.
בעיקרון אין לי בעיה עם מערכת מבוזרת, או מערכת שיש בה גם אלטרנטיבה 'מבוזרת', בתנאי שיהיה איזשהו סטנדרט שכולם יצטרכו לעמוד בו (למשל מבחני בגרות אחידים), ולו בכדי לתת מדד אחיד בקבלה למוסדות השכלה גבוהה וכו'
דובי-
האם מדבריך יוצא שלא תתנגד לפתרון שהוא שיפור של "שיטת השוברים", למשל, למערכת החינוך בו משרד החינוך יהפך להיות רק גורם שאחראי על סעיפי ההוצאה ותקום רשות לאומית שתבדוק את מצב הידע של התלמידים שרוצים להתקבל לאוניברסיטה?