הפוסט הזה הוא השני בסידרה, בנושא: ליברטניות לאנשים נורמליים. הרעיון הוא להציג את ההשקפה הזאת במושגים שיעניינו גם אלו שאינם גיקים כלכליים.

איזו עדיפה, מדינה סגורה ובלתי תלויה, עם כלכלה ריכוזית ופיקוח הדוק, או מדינה פתוחה שסוחרת עם העולם, עם כלכלה מבוזרת ופיקוח מועט? הניסוי הזה התרחש פעמים רבות במאה השנים האחרונות. יש לנו את צפון קוריאה ודרום קוריאה, את מזרח גרמניה ומערב גרמניה, את הונג קונג (בתמונה) ואת סין, את סין הסוציאליסטית ואת סין הקפיטליסטית, את אסטוניה תחת הסובייטים ואת פינלנד. יש לנו דמוקרטיות ולא דמוקרטיות (סינגפור, והונג קונג ודרום קוריאה עד 1987). תמיד התוצאה דומה: מדיניות של שווקים חופשים ומסחר פתוח עם העולם, תוך התמחות בתחומים בה למדינה יש יתרון יחסי, מובילה לעושר, כאשר כלכלה סגורה וריכוזית מדשדשת בעוני מחפיר.

אז נכון, מעטים יטענו היום שהשיטה הסובייטית עדיפה על האמריקאית. הבחירה היום היא בין מדיניות סוציאל דמוקרטיות ומדיניות לסה פר. אבל מה שמפריד בין מדיניות סוציאל דמוקרטית לבין כלכלה חופשית היא דווקא הסוציאליסטיות, הנטיה לריכוזיות ולפיקוח. ומה שמאפשרת למדינות האלה להצליח היא הדביקות בשוק החופשי. מדינות כמו דנמרק וגרמניה מתעשרות לא בגלל שהן המדינות הסוציאליסטיות ביותר (הן לא), אלא בגלל שהן בין המדינות הפתוחות ביותר לשווקים. יש להן מסחר ענף וחופשי עם העולם עם מכסים וחסמים נמוכים, יש להם הגנה מצויינת על זכות הקניין, ויחסית קל לפתוח בהן ולסגור עסקים חדשים. העסקים הפרטיים הם אלו שמייצרים את העושר. הביורוקרטים שם אינם אחראים לייצור המרצדס והלגו.

גם ברמה התאורטית השוק החופשי עובד. כפי שהכלכלן היהודי דוד ריקרדו מצא במאה ה-19, גם כאשר מדינה היא פחות יעילה בכל הענפים ממדינה אחרת, שתי המדינות ירוויחו ממסחר הדדי ויהפכו לעשירים יותר. הכלכן פרידריך האייק הסביר שרק שווקים חופשיים ומבוזרים יכולים, בעזרת מחירים, לגלות את המידע השופע שנמצא בפיסות קטנות אצל מליארדי אנשים שונים ברחבי העולם. לקומץ פוליטיקאים במדור תכנון אין גישה למידע הזה ולכן סופם להיכשל. גם אם היתה להם גישה למידע, סביר שהיו טועים במימוש התכניות וכיון שהם מתכננים את הכלכלה כולה, הפגיעה תהיה חמורה. בשוק החופשי קיימת תחרות שומפטריאנית, בה עסקים רבים טועים ונופלים, כאשר העסקים המוצלחים משגשגים ומועתקים.

הצמיחה בעושר שמביא השוק החופשי, ורק השוק החופשי, הוא מעריכי, הוא מוכפל כל כמה שנים ומביא לנסים כלכליים דוגמת המהפכה התעשייתית באנגליה, הנמרים האסייתים, הפריחה של ישראל, והמהירה מכולם, הצמיחה של סין.

העושר הזה אינו רק נחלת העשירים, אלא כח עצום שמוציא מליארדים מרעב ומסבל, מאריך חיים ומעצים חלשים.