ברוס שנייר אמר שאנחנו חיים בחברה הבטוחה ביותר בתולדות האנושות. בסרטון המבריק הזה, סטיבן פינקר יורד לפרטים. בסוף ההרצאה הוא שואל מה גורם לירידה המדהימה באילומות במרוצת השנים, וזה מאד נוגע לפוסט הקודם על פתרונות לסכסוך שלנו.

רעיון מעניין מתגלגל בימים האחרונים בבלוגים הכלכליים. הרעיון, של בן אדם עם כשרון מופרז בשם ברוס בואנו דה מסקיטה (Bruce Bueno de Mesquita), הוא לחלק את ההכנסות של התיירות של ישראל והפלסטינאים לפי גודל האוכלוסיה של שני העמים. כיון שהתיירות מושפעת מרמת האלימות באזור, יהיה לשני הצדדים אינטרס כספי למנוע התפרצויות.

In my view, it is a mistake to look for strategies that build mutual trust because it ain’t going to happen. Neither side has any reason to trust the other, for good reason…

I would suggest that all tourist revenue be [divided by] a fixed formula based on the current population of the region, which is roughly 40 percent Palestinian, 60 percent Israeli. The money would go automatically to each side. Now, when there is violence, tourists don’t come. So the tourist revenue is automatically responsive to the level of violence on either side for both sides. You have an accounting firm that both sides agree to, you let the U.N. do it, whatever. It’s completely self-enforcing, it requires no cooperation except the initial agreement by the Israelis that they are going to turn this part of the revenue over, on a fixed formula based on population, to some international agency, and that’s that.

Bruce Bueno de Mesquita [via]

הוא גם אומר:

If you liberate people from the constraint of having to satisfy other people in order to advance themselves, people don’t do good things.

מצד שני, כשאנשים כן צריכים לסחור עם אנשים אחרים כדי להתקדם, הם שלווים להפליא.