אז מסתבר שאני לא לבד, ויש בלוגרים אחרים וטובים שמעלים רעיונות יצירתיים לגבי החינוך בארץ [ע"ע: מורה ב-10,000]. רעיון שוברי החינוך קוּדם במיומנות רבה על ידי שני בלוגים, וזה לא יפתיע אף אחד שהקפיטליסט היומי הוא אחד מהם. מה שכן מאד מפתיע הוא שהבלוגר השני הוא לא פחות ממקס הזועם המעט יותר סוציאליסטי, שעד שכתב את הפוסט הזה לא הסכים עם אף מילה שהקפיטליסט כתב. מאד מומלץ לקרוא את שני הפוסטים, ואת שלל התגובות שבאו בעקבותם.

לדעתי, הרעיונות של הבלוגרים הנכבדים יצירתיים ובהחלט הולכים בכיוון הנכון אך הם מפספסים חלק מהמטרות בפוסט תרופה לכל המחלות שכתבתי. בעיקר, אני צופה בעיות במגזרים החרדיים והערבים. ההורים הש"סניקים יקחו את השוברים וישלחו את ילדיהם לבתי ספר חרדיים, שם יקבלו חינוך שאינו עוזר לילדיהם להתקדם במשק. במגזר הערבי זה לא מן הנמנע שיקומו בתי ספר חמאסניקים ואיראניים שיקבלו כסף מהמדינה. וגם אם זה לא יקרה, אני מניח שהבנות יקבלו חינוך שונה מאשר הבנים.

עוד סיבה להשאיר את הכיתות בידי הממשלה היא כדי לאפשר לתלמידים מכל המגזרים ללמוד יחד באותה הכיתה, ולהכיר אחד את השני. מביאים תמיד את הנושא הזה כהצדקה לצבא עם, אך אם כדאי להפגיש בין הרבדים השונים בחברה בגיל 18, תחשבו כמה תועלת תהיה בהפגשה בת 12 שנה החל מגיל 6.

ההצעה שלי גם תענה על הדאגות של דרומי, שהגיב לפוסט של מקס:

אחד הדברים שאנשים חשים מחוייבות הכי גבוהה להשקיע בהם הוא חינוך הילדים, ולכן יש להניח שכל מי שרק יוכל ישקיע בחינוך יותר מהסכום המקורי – ונקבל חינוך מדורג לפי הכנסת הורים.

בסיכום, טוב לראות שיח בנושא בבלוגים, שעולה באיכותו פי כמה וכמה על השיח בועדות הכנסת.

טענתי בפוסט קודם שהחינוך פותר את כל הבעיות של המדינה. זה באמת נכון ואני רוצה להסביר מדוע.

• שוויון: הפתרונות המוצעים לבעיית העוני והפערים החברתיים אינם משכנעים. קצבאות מעודדות אבטלה ופריון-יתר ובו בזמן מנפחות את תקציב הממשלה. לא בריא! מס הכנסה שלילי אינו תורם לתוצר המדינה, ומטיב למעבידים העשירים לפחות במידה שמטיב לעובדים העניים. המס פוגע במעמד הביניים ודוחף אזרחים נוספים מהמעמד הזה לגבולות העוני ובכך מרחיב את הפער החברתי. איך אומרים הרופאים? ראשית, על תגרום נזק. מאידך, חינוך משופר ושוויוני יגדיל את תוצר המדינה בצורה דרמטית, יקטין את הפער החברתי ביעילות רבה, וכפי שהסברתי, לא ישפיע על התקציב. ממש תרופת פלא.
• האתגרים הדמוגרפיים: תלמידים ערבים וחרדיים מהווים כיום 46% מכלל תלמידי בתי הספר היסודיים בארץ. זאת בעייה קשה משום שהתלמידים האלה מחונכים ומחונכות לאבטלה. המגזרים האלה עובדים פחות, דורשים יותר ועויינים למגזרים שתורמים למדינה. חינוך שוויוני ואחיד לכל תלמידי המדינה יעזור למגר את הסכנה הזאת. החינוך המשופר יתן לתלמידים האלה סיכוי לעבוד בתפקידים מאתגרים ויחנך אותם לפתיחות ולגאווה מוצדקת במדינה שלהם. הם ילמדו וישחקו יחד, באותה הכיתה, עם חבריהם מהמגזרים האחרים. מתלמידים שיצאו מבתי הספר המצויינים של העתיד אין לנו מה לפחד.

• מלחמות: עם מי יש לנו עסק היום? סוריה ומצרים אינן עומדות על הפרק. עיראק לא תהווה איום לעוד הרבה זמן. מאז מלחמת יום הכיפורים צה"ל נלחם אך ורק נגד אירגוני טרור, בעיקר נגד חמאס ופת"ח. כולנו יודעים היום שהניצחון על הקנאים האלה לא יבוא בכוח, זה הרי מה שמזין אותם. חינוך שוויוני יביא את ערביי ישראל להישגים עצומים וישלב אותם בחברה הישראלית. הפליסטינים יבינו מהר מאד מה יוכלו להשיג ויחלו במלאכה לבניית מדינה פלסטינית מודרנית לצד ישראל. לגבי איראן אין לי פתרונות קלים, אבל נצטרך את כל הטכנולוגיה והמוחות שהחינוך המשופר יביא לנו.
• פוליטיקה: מצב ממשלת ישראל היום הוא על הפנים. אין לנו מנהיגים, הכנסת לא עושה את העבודה ובתי המשפט קורסים תחת העומס. בתי הספר אינם עומדים במשימתם לחנך את הדורות הבאים של האזרחים והמנהיגים של ישראל. איך נצפה לממשלה טובה אם אנחנו לא יודעים למחות נגדה ולבקר את כשלוניה? לאזרחים החדשים אין ידע מספק בנפתלי הדמוקרטיה והממשל התקין. איננו יודעים את זכויותינו וחובותינו ואיננו מתורגלים בדרישת תיקונים מנציגינו ברשויות. אף אחד לא לימד אותנו איך להתארגן במפלגה חדשה ואיך להשפיע על ההחלטות המכריעות את גורלינו. החינוך צריך להשתפר והוא צריך להכין אותנו לאתגרים הממשיים של החיים. בית ספר זה לא רק מבחני היסטוריה.
• גלובליזציה: הצונמי הזה היא תקוותינו. בעזרת הסחר חופשי והשוק הבינלאומי, מדינת ישראל הדלה באוצרות טבע מקפיצה עצמה למובילה בין המדינות. היצירתיות, התעוזה והידע הישראלי הן בדיוק התכונות המנצחות במשחק האדיר הזה. אם נשכיל לשדרג את מערכת החינוך שלנו לרמות הגבוהות בתבל, אף מדינה, קטנה כגדולה, לא תוכל לנו.

12,000 ש"ח. אם הייתי שר החינוך, הייתי משלם לכל מורה משכורת ברוטו ממוצעת של 12,000 ש"ח. למה? כי המשכורת הממוצעת במשק הישראלי היא 7,000 ש"ח, ואני לא מוכן שמחזיקי התפקיד החשוב ביותר במדינה יהיו אנשים ממוצעים. יכולת המדינה שלנו לעמוד באתגרי הגלובליזציה, להישרד, ולהוביל תלויה באופן גורלי באיכות ובשוויון החינוך שננחיל לילדים שלנו. למדינתנו אתגרים רבים, והחינוך פותר את כולם.

ועכשיו יתאוננו האחראים מביניכם שהרי פה זה לא שוויץ ועם כל הכבוד למטרות הנשגבות שלי אין לנו כסף לתקציבים מפוארים כאלה. אז אני מזמין אתכם, קוראיי, לתרגיל קטן בחשבון ברמת כיתה ג'. נגדיר משכורת מורה שנתית (להלן מש"ם) בסכום 144,000 ש"ח. לפי משרד החינוך, ישנם כיום 95,000 מורים ולכן נצטרך תקציב של 95,000 מש"ם. ועכשיו להפתעה: תקציב משרד החינוך של 2007 עומד על 169,000 מש"מים!

טוב, אז בתקציב הקיים יש לנו כסף ל-169,000 מורים, וזה הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים. אך בל נשכח ממנהלי בתי הספר, שלפי דו"ח דוברת מהווים את עמוד השידרה של מערכת החינוך, ובצדק. נשלם להם 2 משמ"ים (24,000 ש"ח לחודש), ולסגני המנהלים נשלם 1.5 מש"ם. כל זה יעלה לנו עוד 13,500 משמ"ים. עדיין נותרו לנו 8.7 מיליארד ש"ח, אז בואו נצ'פר כל אחד מ-4,000 בתי הספר במיליון ש"ח כל אחד לשיפוצים שנתיים: 4 מיליארד ש"ח. נשארנו עם כ-5 מיליארד ש"ח. המסקנה? משכורת 12,000 ש"ח לכל מורה קטנה עלינו.