בכתבה מבולבלת בדה-מרקר, יוצאת מירב ארלוזורוב נגד "הפינוק התל אביבי" של העסקת עובדים זרים. למרות אדישותה שגובלת ברשעות לגבי רווחתם של העובדים האלו, ארלוזורוב מביאה נתונים מרגשים. מסתבר שמדינת ישראל היא אחת המדינות הנאורות בעולם, כאשר היא אחת המובילות בהעסקת עובדים ממדינות עולם שלישי.

קשה לי לחשוב על ביטוי עוצמתי יותר לנאורות ולליברליות מאשר המדיניות הזאת שמשנה את חיי מאות אלפי המהגרים, ומאפשר להם להוציא את עצמם, את משפחותיהם, ולפעמים את קהילתם, ממעגל העוני המחפיר בו הם חיו. לא סיוע כספי מהבנק העולמי, לא מענקים ממדינות עשירות, ולא תרומות של אנשים פרטיים מגרדים את התועלת שהם מפיקים מהאפשרות לעבוד בכלכלה מפותחת כמו בישראל. על זה אין ויכוח. לישראל מגיעה על זה פרגון, אז הנה אני מפרגן.

אם כן, למה להרוס אחד ההישגים ההומנטריים המרשימים ביותר של מדינת ישראל? ארלוזורוב ורבים אחרים חוששים מפגיעה בשכר המקומיים. (היא גם טוענת שהעסקת העובדים פוגעת בטכנולוגיה, טענה מוזרה מאד שאינה ראויה אף להפרכה.) אך המחקרים מעידים שהעסקת עובדים זרים אינה פוגעת בשכר הממוצע של המקומיים. יש מחקרים פסימיים שמוצאים פגיעה מסויימת (וקצרת טווח) בשכר של עובדים שלא סיימו תיכון, אך גם כאן הפגיעה קטנה. ומחקרים אחרים אינם מוצאים פגיעה כזו.

אבל גם בהנחה שקיימת פגיעה קטנה בשכר עובדים מקומיים, זו אינה סיבה לוותר על הפתיחות שלנו. כפי שהציע הכלכלן בראיין קפלן, עדיף להטיל מס על משכורת העובדים הזרים, ולהשתמש בכסף לפצות את העובדים המקומיים. אם הפתרון הזה נשמע לך גזעני או מעוות, הרי גירוש העובדים הוא אכזרי לאין שיעור.

זהו מכתב ששלחתי בפקס לחברי ועדת המדע והטכנולוגיה שדנים בחוק הביומטרי:

לכבוד: חבר הכנסת

הנדון: חוק המאגר הביומטרי — עלבון לאזרחי המדינה

שלום רב,

אני פונה אליך כדי להביע תרעומת בנושא "חוק המאגר הביומטרי", המכונה גם "חוק האח הענק". חוק זה מהווה פלישה חסרת תקדים לצניעת הפרט של האזרח הישראלי המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מעבר לכך, המשטר שהחוק מתאר אינו מטפל בבעיה לשמה הוא מוצע. לפי מומחי אבטחת המידע המובילים בעולם, דוגמת ברוס שנייר, הוא דווקא יפגע בבטיחות שלנו.

אני מבקש שתתנגד לחוק ותעשה ככל ביכלותך להכשיל אותו תוך שכנוע חברי כנסת אחרים והצבעה נגדו בכל פורום. אם אתה משוכנע שהחוק ראוי, אני מבקש שתתייחס לנקודות הבאות:

1. לאיזו תכלית מיועד החוק? לפי הבנתי, הוא בא לפתור מצב שבו הונפקו מאות אלפי עותקים של תעודות זהות, כאשר גם התעודות המקוריות וגם התעודות החדשות ניתנות לשימוש.

2. אם כך, יש פתרון פשוט שנמצא מזמן בשימוש במאות מליוני כרטיסי אשראי ברחבי העולם. כשלקוח מאבד כרטיס, מנפיקים לו כרטיס חדש עם מספר חדש, ומבטלים את המספר הישן. המספר הזה יכול לבוא כספרת ביקורת נוספת בתעודה. כל שוטר או פקיד יוכל לבדוק מול מאגר תעודות הזהות האם התעודה הספציפית בוטלה, כך שלא יתכן יותר מעותק רשמי אחד לכל תעודה.

3. אם הפתרון לבעיה העיקרית הוא כל כך פשוט, איזה אדם שוחר חופש יעלה על הדעת לזמן את כל אזרחי המדינה ולקחת מהם מידע פרטי בניגוד לדעתם תוך איום בשנת מאסר? ממתי הפכנו לחברה בה אזרח תמים יופשט מהחרויות הבסיסיות ביותר ויוכנס למאסר לשנה כיון שלא הסכים להירשם בתוך מאגר פולשני? מתי דמו אזרחי ישראלי לעדר בקר שנדרשים להיסרק, להיתייג, להירשם ולהישלט? וכל זה בהעדר כל ניסיון, ולו הבסיסי ביותר, מצד משרד הפנים לפתור כשל אבטחה חמור בדרכים פשוטות ולא פולשניות.

4. האם יעלה על הדעת שאיזשהו מאגר יכול להיות מוגן מפני כל נסיון פריצה? כל מי שקורא חדשות יודע שהמציאות אינה כה פשוטה. מדי יום אנו שומעים על פריצות למאגרים החשובים ביותר במדינות כמו אנגליה וארה"ב. רק השבוע פרצו לביתו של ניצב במשטרה וגנבו את המחשב שלו. האם לניצב יהיה גישה למאגר המוצע ממחשבו? כדי שלמאגר יהיה איזושהיא אפקטיביות באיתור תעודות מבוטלות, כל שוטר ופקיד זוטר יצטרך גישה למאגר, ולכן כל פושע שיצליח להתקשר עם פקיד אחד יזכה לגישה למאגר. אבטחת המאגר היא בעיה טכנולוגית שלא ניתנת לפיתרון של 100%, והיא בעיה מערכתית שגולשת הרבה מעבר לפן הטכנולוגי. יש לקחת בחשבון את כל הכשלים האנושיים הידועים כגון מניפולציות חברתיות, טעויות אנוש, שוחד, טובות עבור מכרים ושימושים למטרות פרטיות.

5. כפי שכל מומחה בטיחות יודע, הבטיחות באה מרמות מרובות ובלתי-תלויות, ולא ממאגר אחד עצום או מכרטיס מתקדם אחד. אסור להישען על טכנלוגיית פלא במקום להתמקד בעירנות השוטרים והפקידים.

6. הפתרון המוצע אינו פתרון סופי, ויש בה חולשות רבות. קל מאד לזייף טביעת אצבע בעזרת סופרגלו, כפי שהוכח פעם אחר פעם במאמרים אקדמים. אם כך, המאגר אף לא פותר את הבעיה המקורית, כאשר ניתן להשתמש עדיין בעותק רשמי של התעודה, תוך זיוף טביעת האצבע! ועוד, ברגע שגנבו לאזרח את טביעת האצבע, לא ניתן לבטל את הטביעה ולהנפיק חדשה, הגנב רכש את הזהות לצמיתות.

המכשירים גם אינם אמינים ב-100%. מה יקרה אם אזרח תמים ישים את אצבעו והמכשיר לא יזהה את הטביעה? לפי הצעת החוק עצמה, שיעור השגיאות של המערכת יגיע עד 6%, כך שבבחירות לכנסת ה-18 200,000 אזרחים תמימים היו חווים אי-התאמה במערכת. מה גורלו של אותו אזרח? האם יעצרו אותו על המקום רק בגלל תקלה במכשיר? האם יאפשרו לו להמשיך? ואז בשביל מה המשטר הזה?

7. לסיכום, לא יתכן הצעה כה פולשנית כאשר הפתרונות הפשוטים והברורים אף לא נוסו. באחריות משרד הפנים לאבטח את תעודות הזהות שלנו, ולשם כך אין צורך בחוקים מרחיקי-לכת, אלא פשוט תכנון טכני סביר ומקצועי. פתרון מעודף מראייה מערכתית, הוא השימוש במספר שיטות בלתי-תלויות לזיהוי האדם, בלי להסתמך על "נקודת כשל בודדת", קרי תעודת זהות לאומית.

את המכתב הזה כתבתי בעצמי, בהשקעה של שעות מזמני, תוך דאגה עמוקה לצביון העתידי של המדינה שלנו. אבקש ממך להתייחס לשאלות שלי ברצינות ואני אשמח לפרסם את תגובתך השקולה ברחבי האינטרנט.

האוצר בדרך להסכם ראשון לביטוח יצואנים:

ההסכם יעניק ערבות לאשראי שתיתן החברה לביטוח סיכוני חוץ מקבוצת הראל. הוא יבטח את היצואנים מפני לקוחות בחו"ל שלא יפרעו חובות ומסיכונים פוליטיים כמו הלאמה והפיכות.

או במילים אחרות (מפי הטוקבקיסט "האזרח היהודי"):

אין כמו סוצליזם לטיקונים.

המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם

במדבר כ, י"ג

ואכן, מי שקובע מדיניות לעם מתקדש במריבה. גם הפוליטיקאים אוהבים ליצור מריבות וכך להוסיף לכוחם. אבל אנחנו לא תקועים לבד במדבר, ואין סיבה שנזעק אל הממשלה למים, כשאפשר פשוט לקנות אותם.

השבוע יש מריבה על חניון בירושלים וזאת מתווספת למריבות על משק החשמל, הבנקים, החינוך, הבריאות, הטלוויזיה בכבלים, שער הדולר, וכהנה. ברגע שנושא הופך לשאלה לאומית שיש לו תשובה אחת נכונה עבור כולם, הוא מועד למריבה. ברוב המקרים אין מניעה מהשארת הנושא לבחירה האישית של הפרט, חוץ מהרצון של הפוליטיקאים ובעלי האינטרסים הרלוונטיים לצבור כוח.

בנושאים שמטופלים בידי כוחות השוק אין מריבה. לא שמענו על נעלי מריבה, תספורות מריבה או ארוחות מריבה, למרות שאין הסכמה רחבה לגבי הסוגים העדיפים של הדברים האלה. כל אחד בוחר עבור עצמו איזה מוצר או שרות ירצה, והיצרנים, כדי לא לאבד את הונם, דואגים לספק אותם בכמויות המתאימות.

בכל נושא שבו מתעורר מריבה, עלינו לחשוב אם יש תכלית שלהשגתה אנחנו מוכנים לחיות עם עוד ויכוח, ועם אובדן האימון בין תושבי הארץ הזאת. קידוש הפוליטיקאים איננה עילה מספקת.

הבלוג הזה הוא על חופש הפרט, והמושג הזה נשכח מעט בויכוחים האינסופיים בין ה-"סוציאליסטים" ל-"קפיטליסטים". אך גם אלו וגם אלו, כפי שהם מצטיירים בסטראוטיפים, מתעלמים מחופש הפרט. קפיטליסטים שמגנים על בעלי הון המנצלים את קרבתם לשלטון לחסימת תחרות, פוגעים בצורה החמורה ביותר באזרח הבודד, אם כבעל עסק קטן או כצרכן. קפיטליסטים שאינם חרדים לזכויות יסוד של תושבי המדינה ושל תושבי השטחים שבשליטתה גם הם פוגעים בחופש.

סוציאליסטים שמצדדים בהשתלטות המדינה על רכוש פרטי במימדים עצומים דרך מיסוי, רגולציה וחוקי עבודה משאירים את האזרח הבודד חסר אונים מול מדינה כל יכולה ופולשנית.

בבלוג הזה אנו עומדים על מספר זכויות בסיסיות שמעוגנות בצורה טובה להפליא בחוקי היסוד של מדינת ישראל.

מתוך חוק יסוד: חופש העיסוק:

3. כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד.

מתוך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:

3. אין פוגעים בקנינו של אדם.

5. אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.
6. (א) כל אדם חופשי לצאת מישראל.
(ב) כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.
7. (א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.
(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.
(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

לולא הסייג שאסור לפגוע בזכויות היסוד "אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו," יש להניח שמדינת ישראל הייתה המדינה החופשייה בעולם. גם בהינתן הסייג, אם המחוקקים והשופטים היו לוקחים את חוקי היסוד ברצינות, היינו נמצאים בגן עדן עלי אדמות.

מה מבדיל בין ממשלה לבין כל ארגון אחר בתוך המדינה. התשובה המעשית ביותר היא שלממשלה לבדה שמורה הזכות לשלול מאדם את חרותו ולקחת ממנו את רכושו (מסים, למשל). כשאנחנו בוחרים אלו דברים כדאי להניח באחריות הממשלה, עלינו לחשוב במונחים אלו.

אם ארגונים אחרים, שאין ביכולתם לשלול הזכויות הבסיסיות ביותר של האזרח, יוכלו לבצע משימה בכלים שיש להם, האם לא עדיף להניח להם לבצעה? האם לא רצוי לצמצם ככל שאפשר בכוחו ובפועלו של גוף בעל הכוח לרמוס את האזרח הקטן על ידי תפיסת רכושו או השלכתו לכלא? ואם נאמר שאופי הממשלה אינו כזה, ושברוב המקרים היא אינה משתמשת בכוחותיה אלו, אז מדוע לא ניתן לארגונים אחרים לטפל במקרים אלו? היכן היתרון של הממשלה על כל ארגון אחר אם לא ביכולתה לכפות על האזרח בעל כורחו לשלם עבור שירותיה ולציית לדרישותיה?

יש שיגידו שארגונים אחרים מונעים מרווח כספי או ממניעים פסולים אחרים (לטענתם), ורק הממשלה רואה לפניה את טובת הציבור כולו. זוהי תפיסת בתי המשפט, אך היא רחוקה מהאמת. החלטות הממשלה נעשות בידי חברי כנסת, שרים, עובדי ציבור ושופטים — כולם בני אנוש. כבר עברו הימים בהם אנו מחשיבים את מנהיגינו לבני אלמוות ולבעלי תבונה על-טבעית. אין שום הבדל בין האנשים בממשלה לאנשים בכל ארגון אחר, וכולם, עד האחרון שבהם, רואים לפניהם בעיקר את טובת עצמו. הם רוצים להתקדם בתפקידם, הם רוצים שאנשים יאהבו אותם, הם רוצים כסף ומעמד משופר.

יש הבדלים בין מניעיו של חבר כנסת או שר לבין אלו של מנכ"ל חברה למטרות רווח, אך לא ניתן לומר שמניעיו של אחד טהורים ממניעיו של השני. בוודאי שאי אשפר לומר ששר רואה את טובת מקבלי השרות של משרדו טוב יותר מאשר מנכ"ל חברה פרטית רואה את טובת לקוחותיו. יותר מכך, אם למנכ"ל חברה יש שליטה מלאה על התנהלות החברה שבשליטתו, אין זה נכון לגבי תאגידים ממשלתיים הכפופים לשרים. האם לשר התשתיות הלאומיות יש שליטה על חברת החשמל? האם לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה יש שליטה על מכון התקנים? לא. השליטה בתאגידים אלו הוא בידי קומץ אנשים מיוחסים — עובדי אותם התאגידים. גם האנשים האלו חושבים בעיקר על עצמם. להם בוודאי אין צורך להתחשב בצרכנים שלהם, שהרי התאגידים בהם הם עובדים הם מונופולים ולצרכנים אין ברירה טובה יותר. לכן מה שמעסיק אותם הן הדרישות להעלאות בשכר, לקביעות, לפנסיות שלא מהעולם הזה ולשאר הטבות שלא נראו בעולם האזרחי.

אז לכל מי שחושד "בבעלי ההון", ראוי שיחשוד אף יותר בעובדי הציבור, שהרי בעל הון יכול לקחת כספך רק אם אתה בוחר להשתמש בשירותיו.