סכום ההוצאה הממשלתית בשנים 2007 ואילך (תיקון התשס"ז)
6א. סכום ההוצאה הממשלתית בכל אחת משנות התקציב 2007 ואילך לא יעלה בשיעור העולה על 1.7% ביחס לסכום ההוצאה מממשלתית בשנה שקדמה לה, כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ובלבד שסכום ההוצאה כאמור לא יגרום לחריגה משיעור הגירעון שנקבע לאותה שנה לפי הוראות חוק זה; לענין זה, "סכום ההוצאה הממשלתית" – סכום ההוצאה הממשלתית, נטו, לפי הקבוע בחוק תקציב שנתי, לרבות מתן אשראי, ולמעט החזר חובות קרן בלבד שאינו החזר חובות כאמור למוסד לביטוח לאומי.
חוק הפחתת הגרעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב-1992
החוק הזה נראה תמים למדי, אך הכוח שלו עצום. הנתון החשוב ביותר ביחסי הכוחות בין הממשל לאזרח הוא גודל תקציב המדינה, וחוק זה קובע שהסכום יגדל בלא יותר מ-1.7 אחוזים כל שנה. כיוון שקצב הצמיחה של המשק בשנים האחרונות היה באזור החמישה אחוזים, זה אומר שהנטל של הממשלה על האזרח יקטן בצורה משמעותית כל שנה בשנה, כל עוד נמשיך בקצב צמיחה כזאת.
אם נמשיך בקצב צמיחה כזו, לממשלה תהיה עודף הכנסות מדי שנה שהיא לא תוכל להשתמש בו אלא להקטנת החוב הלאומי. לכן, בלית ברירה היא תצטרך גם לצמצם את החוב הלאומי העצום וגם להתחיל להוריד מסים. זה כמובן יוביל לשיפור הכלכלה, לצמיחה גבוהה יותר וחוזר חלילה.
אם צריך להילחם על שמירת חוק אחד בספר החוקים, זה החוק. אסור לתת לפוליטיקאים לכרסם בו.
למי שחושב שעבירת "העלבת עובד ציבור" מפחידה רק בתאוריה, יהונתן קלינגר מספר לנו על כתב האישום נגד משה הלוי:
פרקליטות המדינה החליטה להגיש כתב אישום נגד משה הלוי (הלמו) לאחר שזה פרסם קריקטורה המציגה את מפכ"ל המשטרה במדים נאצים באתרו (לקריאת כתב האישום). עצם ההחלטה להגיש כתב אישום ולטפל בנושא במישור הפלילי ולא במישור האזרחי היא בעייתית משהו, במיוחד כשהדבר נעשה זמן כה רב אחרי שהפרשה התפוצצה וכאשר הלמו עצמו הסביר כי הוא בסך הכל עשה את הדבר בצורה סאטירית. אבל חופש הביטוי מדיר רגליו בישראל לעבירה המיותרת של 'העלבת עובד ציבור'.
המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית-דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר ששה חדשים.
חוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 144/א
מישהו מוכן להסביר לי באיזו מין מדינה אנחנו נמצאים? אולי אני מפספס פה משהו, אבל מה שאני הבנתי מהחוק הזה הוא שאם אני כותב פה משהו שמעליב את אולמרט, או את אשכנזי או את פקח החנייה השכונתי, אני צפוי לחופשה של חצי שנה בכלא.
אני בטוח שכתבתי פה כמה דברים מעליבים על החבר'ה האלו ועל עובדי ציבור אחרים, אז כנראה שפשוט שכחו לאכוף את החוק. אבל זה לא אומר שהחוק לא קיים. האם זה אומר שאסור לפרסם קריקטורות בעתונים? הציורים האלו מאד מעליבים לדעתי. בכלל, קראתי הרבה דברים בעיתונים ובבלוגים על כל מיני חברי כנסת ושרים שהיו מאד מעליבים אותי, אם הייתי במקומם, אפילו אם היו נכונים.
אז כמה שאלות:
- מי צריך חוק כזה? גם אני לא אוהב שמעליבים אותי, זה לא אומר שאני צריך לשלוח את השכן שלי לחצי שנה בכלא.
- מי קובע מה נחשב לעלבון? החוק הזה בטוח לא קובע.
- יש בכלל חוק שמבטיח לנו את חופש הביטוי?
- איך זה שבפועל יש לנו חופש ביטוי במדינה? זה רק בגלל שלא אוכפים את החוק?
- באיזו מין מדינה אנחנו נמצאים?
"עובד הציבור" -
(1) עובד המדינה לרבות חייל כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955;
(2) עובד רשות מקומית או רשות חינוך מקומית;
(3) עובד מועצה דתית;
(4) עובד המוסד לביטוח לאומי;
(5) עובד בנק ישראל;
(6) עובד ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל, לרבות חבר מועצה או הנהלה במוסדות אלה;
(7) עובד לשכת שירות התעסוקה;
(8) עובד מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר שהממשלה משתתפת בהנהלתם, לרבות חבר מועצה או הנהלה בגופים אלה;
(9) בורר;
(10) נושא משרה או תפקיד על פי חיקוק, בין במינוי, בין בבחירה ובין בהסכם, אף אם איננו אחד מעובדי הציבור המנויים בפיסקאות (1) עד (9);