האנרכיסט על המדינה

21.06.2009 | מאת בן אבויה | ציטוטים

הסוציאליסט-אנארכיסט-אנטישמי פייר-ז'וזף פרודון על המדינה:

To be GOVERNED is to be watched, inspected, spied upon, directed, law-driven, numbered, regulated, enrolled, indoctrinated, preached at, controlled, checked, estimated, valued, censured, commanded, by creatures who have neither the right nor the wisdom nor the virtue to do so.

To be GOVERNED is to be at every operation, at every transaction noted, registered, counted, taxed, stamped, measured, numbered, assessed, licensed, authorized, admonished, prevented, forbidden, reformed, corrected, punished. It is, under pretext of public utility, and in the name of the general interest, to be place[d] under contribution, drilled, fleeced, exploited, monopolized, extorted from, squeezed, hoaxed, robbed; then, at the slightest resistance, the first word of complaint, to be repressed, fined, vilified, harassed, hunted down, abused, clubbed, disarmed, bound, choked, imprisoned, judged, condemned, shot, deported, sacrificed, sold, betrayed; and to crown all, mocked, ridiculed, derided, outraged, dishonored.

That is government; that is its justice; that is its morality.

Pierre-Joseph Proudhon, General Idea of the Revolution in the Nineteenth Century

ולחשוב שמדינת ישראל עדיין לא הומצאה!

תשלום העברה 3

21.06.2009 | מאת בן אבויה | כללי

האוצר בדרך להסכם ראשון לביטוח יצואנים:

ההסכם יעניק ערבות לאשראי שתיתן החברה לביטוח סיכוני חוץ מקבוצת הראל. הוא יבטח את היצואנים מפני לקוחות בחו"ל שלא יפרעו חובות ומסיכונים פוליטיים כמו הלאמה והפיכות.

או במילים אחרות (מפי הטוקבקיסט "האזרח היהודי"):

אין כמו סוצליזם לטיקונים.

עוד תשלום העברה 2

19.06.2009 | מאת בן אבויה | כלכלה, פוליטיקה

בגלל שני יצרני ברזל לא יעילים שרוצים להמשיך לגבות מחירים לא הגיוניים, כל אזרחי המדינה יצטרכו להוציא הרבה יותר כסף על דיור. המדינה משתמשת במונופול בכח אלים כדי לקחת מצרכני הברזל ולתת לשני אוליגרכים. מישהו רוצה להסביר לי איך זה שונה ממאפיה סיציליאנית?

הממונה על היטלי הסחר במשרד התמ"ת, ראובן פסח, החליט להגן על יצרני הברזל בישראל מפני יבוא הברזל המתרחב ולהטיל ערובה זמנית בגובה 133 דולר (כ-530 שקל) על כל טונה של ברזל מיובא…

הערובה הזמנית הוטלה בעקבות פנייתן לממונה של שתי יצרניות ישראליות של ברזל מצולע, חוד אסף ויהודה פלדות, לפני שלושה חודשים. החברות טענו, באמצעות עורך הדין גיל נדל והכלכלן ערן הורוביץ, שגידול ביבוא הברזל עלול לגרום נזק חמור לתעשייה המקומית, וכי התערבות הממונה נדרשת כדי להגן על התעשייה המקומית מסכנה קיומית.

התמ"ת מייקר המס על ברזל

עדכון: הסקנדל הגיע לאוזני מערכת הארץ: מאמר המערכת | הולכים אחורה.

כל זאת לא מנע משני מפעלי ברזל ללחוץ על משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שיחזיר ויטיל היטלי יבוא על ברזל. המשרד נענה, והטיל לאחרונה ערובה זמנית בשיעור של 133 דולר על כל טונה ברזל מיובא, במטרה הישנה נושנה: "הגנה על התוצרת המקומית"…

אך יש קבוצה גדולה שקולה לא נשמע: הזוגות הצעירים, שדירתם תתייקר באלפי שקלים בשל עליית מחיר הברזל. גם ענף התשתיות יסבול בשל התייקרות בנייתם של מסילות ברזל, גשרים ומבנים, פגיעה בצמיחה במובן הרחב.

עוד תשלום העברה

16.06.2009 | מאת בן אבויה | פוליטיקה

שוב מעבירה המדינה תשלומים מהאזרחים לתעשיינים העשירים:

הגיעו שר האוצר יו"ר לשכת התיאום של האיגודים הכלכליים ונשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, להסכם, בדבר ההטבות שיקבל המגזר העסקי כדי לעודד את הצמיחה במשק. מדובר על הטבות בגובה של כ-2.5 מיליארד שקל.

הבנות בין ברוש לשר האוצר

אבל זה בסדר. כשהעשירים לוקחים מאיתנו כסף זה לטובתינו. נכון?

מי מריבה

12.06.2009 | מאת בן אבויה | כללי

המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם

במדבר כ, י"ג

ואכן, מי שקובע מדיניות לעם מתקדש במריבה. גם הפוליטיקאים אוהבים ליצור מריבות וכך להוסיף לכוחם. אבל אנחנו לא תקועים לבד במדבר, ואין סיבה שנזעק אל הממשלה למים, כשאפשר פשוט לקנות אותם.

השבוע יש מריבה על חניון בירושלים וזאת מתווספת למריבות על משק החשמל, הבנקים, החינוך, הבריאות, הטלוויזיה בכבלים, שער הדולר, וכהנה. ברגע שנושא הופך לשאלה לאומית שיש לו תשובה אחת נכונה עבור כולם, הוא מועד למריבה. ברוב המקרים אין מניעה מהשארת הנושא לבחירה האישית של הפרט, חוץ מהרצון של הפוליטיקאים ובעלי האינטרסים הרלוונטיים לצבור כוח.

בנושאים שמטופלים בידי כוחות השוק אין מריבה. לא שמענו על נעלי מריבה, תספורות מריבה או ארוחות מריבה, למרות שאין הסכמה רחבה לגבי הסוגים העדיפים של הדברים האלה. כל אחד בוחר עבור עצמו איזה מוצר או שרות ירצה, והיצרנים, כדי לא לאבד את הונם, דואגים לספק אותם בכמויות המתאימות.

בכל נושא שבו מתעורר מריבה, עלינו לחשוב אם יש תכלית שלהשגתה אנחנו מוכנים לחיות עם עוד ויכוח, ועם אובדן האימון בין תושבי הארץ הזאת. קידוש הפוליטיקאים איננה עילה מספקת.

הפוליטיקאי מול היזם

10.06.2009 | מאת בן אבויה | כלכלה, פוליטיקה

יש נטייה להשוות בין פוליטיקאים לאנשי עסקים ולשאול את השאלה האם אנחנו מעדיפים שהכוח יהיה בידי נבחרי ציבור או בידי אנשי עסקים פרטיים. אבל למנהל עסק אין ריבונות, הוא כפוף תמיד לרצון הצרכנים שלו. ברגע שיפסיק למלא בצורה הטובה והיעילה ביותר אחר משאלותם, הם ירוצו למתחריו והוא יפסיד את הונו.

הפוליטיקאי איננו נשלט באופן הזה. שלא כמו בעל העסק שריצוי לקוחותיו נמדד ברווחיו, את הצלחתו של הפוליטיקאי בריצוי בוחריו לא ניתן למדוד. גם אם ייבחר שוב, אין זה אומר שפעולותיו הטיבו עם הבוחרים, כיון שגם הבוחרים אינם מסוגלים למדוד את השפעת פעולותיו.

לכן לפוליטיקאי יש חופש פעולה נרחב לבצע את זממו בלי שאף אחד ישים לב, ואין מנגנון יעיל לריסון הנזק שהוא גורם לחברה. במדינה בה חוקי היסוד אינם נלקחים ברצינות, הנזק שהפוליטיקאי יכול להמיט על אזרחי המדינה הוא בלתי מוגבל.

שוויון

06.06.2009 | מאת בן אבויה | פוליטיקה

האזרח הבודד דוגל בשוויון תחת החוק. "לא תטה משפט, לא תכיר פנים", "כי בצלם אלהים עשה את האדם". כולנו בני אדם, ואיננו רוצים שהריבון יבדיל בין אדם לאדם. איננו רוצים חוק אחד לקבוצה אחת וחוק אחר לקבוצה אחרת, אלא מערכת חוקים אחת לכלל האזרחים. אך המחוקק הישראלי שואף פעמים רבות לשוויון אחר, לא שוויון תחת החוק אלא היפוכו, שוויון תוצאות.

כיון שבני האדם שונים בכשרונותיהם ובתשוקתם, שוויון תחת החוק בהכרח יוביל לתוצאות שונות עבור אנשים שונים. רק אפליה של קבוצה אחת מול קבוצה אחרת תטה את התוצאות. המחוקק הישראלי קבע שאדם המכונה עובד איננו שווה תחת החוק לאדם שאינו מכונה עובד. חוקי החוזים תופסים עבור כולם, אך לא עבור העובדים. וכיון שהמחוקק מפלה את העובד, הוא מפלה גם את המעביד ונוטל ממנו זכיויות קניין בסיסיות. המחוקק מוציא את שני המעמדים האלו אל מחוץ ליסודות הברורים של המשפט הליבראלי, בהם לכל אחד הזכות להתקשר כרצונו עם בן אדם אחר כל עוד הם אינם פוגעים בצד שלישי.

במקום להתמקד בליבה של החוק הליברלי והלבטיח זכויות קניין ועמידה בחוזים, המחוקק הישראלי טרוד באלפי הסתייגויות שמטרתן להפלות בין אדם לאדם. לעובד ציבור דין אחד, לבעל מסעדה דין אחר. ככל שהוא מוסיף בפרטים, כך הוא מטשטש את העיקר, ומתרחק מאידיאל לפיו כל אזרח יוכל להבין את כללי המשחק ולהתקשר עם חבריו על בסיס רצוני ושוויוני.

לשכת הספנות רוצה רגולציה

03.06.2009 | מאת בן אבויה | כלכלה, פוליטיקה

ראשי לשכת הספנות נפגשו עם שר התחבורה, ומה היה חשוב להם לדרוש?

נציגי הלשכה העלו תביעתם לרישוי חובה של סוכני אוניות, זאת, לדבריהם, עקב המצב הבלתי נסבל כיום בו כל גורם ללא כל הכשרה יכול לשמש כסוכן אוניות ללא מגבלה כלשהי.

מדוע המצב בו כל גורם יוכל לשמש כסוכן אוניות הוא "בלתי נסבל"? כי זה מביא לתחרות עזה שמורידה מחירים ומשפרת את רמת השירות. זה פוגע לחבר'ה האלה ברווחים אבל זה מטיב עם הצרכן הישראלי ועם היצואנים ובסה"כ מעשירה את כולנו.

כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. — חוק יסוד: חופש העיסוק

האובססיה עם חופש כלכלי

02.06.2009 | מאת בן אבויה | חרויות, כלכלה, משפט

מה האובססיה של האזרח הבודד עם חוקי עבודה, רגולציה, ומיסוי? לא עדיף להתרכז בחופש הדיבור ובחופש התנועה?

האמת שלא. הפגיעה של המדינה בזכויות כלכליות היא יותר פולשנית מהפגיעה בחופש הדיבור. בחיי היום יום בישראל, ההגבלות האפקטיביות של המדינה נגד מי שרוצה לסחור בחופשיות חמורות לאין ערך בהשוואה להגבלות על הדיבור ועל התנועה. למרות שחופש הדיבור אינו מעוגן בחוקי היסוד, בפועל אפשר להגיד בפומבי פחות או יותר מה שרוצים. לעומת זאת, המדינה מעכבת כדרך שיגרה עשרות אלפי מוצרים של אנשים ועסקים פרטיים בנמלים. היא חוסמת את המסחר החופשי במוצרים ושרותים רבים, כגון מזון, משקאות, רפואה, סמים, הימורים ומין. היא הופכת אזרחים רבים לפושעים בסבך חוקי המסים.

הפגיעה הזאת היא לא רק פולשנית, היא גם רוששת אותנו. מלבד הפגיעה הישירה שנגרמת לנו עקב תפיסת רכוש, הטלת קנסות, ובזבוז שעות ארוכות על בירוקרטיה, ישנה פגיעה עוד יותר חמורה. באיסורים הדרקוניים שמטילה המדינה על אזרחיה אנו מפספסים הזדמנויות לצמוח. מוצרים ושירותים שהיינו נהנים מהם נחסמים, והיצירה מדוכאת במימדים עצומים. כל שיתוף פעולה רצוני בין שני אנשים מעשיר את שני הצדדים ואת החברה כולה. דיכוי שיתוף הפעולה הזאת מחסלת באותה מידה את ההעשרה הזאת. הפגיעה הזאת מכוונת בעיקר נגד האזרח הבודד שאין בכוחו להשפיע על הפוליטיקאים או לשכור עורכי דין יקרים.

גם אצל הפלסטינאים, הפגיעות הכלכליות הן החמורות. הפלסטינאים חיים בעוני בעיקר בגלל שהמסחר שלהם חנוק עד היסוד בידי מדינת ישראל. אין להם גישה לתרופות, לחומרי בניין ולאוכל ואין להם את האפשרות למכור את פרי עבודתם לאחרים. הרגולציה והבירוקרטיה שהמדינה כופה על בעלי עסק פלסטינים הן אכזריות ומיותרות לגמרי. (מומלץ לשמוע את האתגר בבניית סופרמרקט בשטחים, בסרטון למטה.)

אם המדינה הייתה שומרת על הזכויות שמבטיחים חוקי היסוד, לא רק שהיינו עשירים ושוויוניים יותר, אולי היינו משתפים פעולה אם שכיננו הפלסטינאים. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מבטיח זכויות לא רק ליהודים, לא רק לאזרחים, ואף לא לתושבים, אלא לכל "אדם, באשר הוא אדם". שופטי המדינה חייבים לנו דין וחשבון על הפגיעות הבלתי פוסקות בחוק ובכניעה לתירוצי הממשלה.

מה רוצה האזרח הבודד?

01.06.2009 | מאת בן אבויה | כללי

הבלוג הזה הוא על חופש הפרט, והמושג הזה נשכח מעט בויכוחים האינסופיים בין ה-"סוציאליסטים" ל-"קפיטליסטים". אך גם אלו וגם אלו, כפי שהם מצטיירים בסטראוטיפים, מתעלמים מחופש הפרט. קפיטליסטים שמגנים על בעלי הון המנצלים את קרבתם לשלטון לחסימת תחרות, פוגעים בצורה החמורה ביותר באזרח הבודד, אם כבעל עסק קטן או כצרכן. קפיטליסטים שאינם חרדים לזכויות יסוד של תושבי המדינה ושל תושבי השטחים שבשליטתה גם הם פוגעים בחופש.

סוציאליסטים שמצדדים בהשתלטות המדינה על רכוש פרטי במימדים עצומים דרך מיסוי, רגולציה וחוקי עבודה משאירים את האזרח הבודד חסר אונים מול מדינה כל יכולה ופולשנית.

בבלוג הזה אנו עומדים על מספר זכויות בסיסיות שמעוגנות בצורה טובה להפליא בחוקי היסוד של מדינת ישראל.

מתוך חוק יסוד: חופש העיסוק:

3. כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד.

מתוך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:

3. אין פוגעים בקנינו של אדם.

5. אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.
6. (א) כל אדם חופשי לצאת מישראל.
(ב) כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.
7. (א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.
(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.
(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

לולא הסייג שאסור לפגוע בזכויות היסוד "אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו," יש להניח שמדינת ישראל הייתה המדינה החופשייה בעולם. גם בהינתן הסייג, אם המחוקקים והשופטים היו לוקחים את חוקי היסוד ברצינות, היינו נמצאים בגן עדן עלי אדמות.

« עמוד הקודםעמוד הבא »

יצירה זו מופצת תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-שיתוף זהה 1.0 ישראל של Creative Commons | אזרח בודד

התבנית רווח נקי מבוסס על barecity מאת Shahee Ilyas | מונע על ידי וורדפרס